בטוויטר היא זכתה לכינוי שרת התעופה מירי אנטואנט, ההיא מהלחם והעוגות. המסקנה היא שאם אין אקונומי - טוסו ביזנס. צריך לשהות 24/7 באוויר כדי להתנתק מגובה המחירים. איך אפשר להתעלם מהמצב אם במדד אפריל, שזינק ב־1.1%, מרבית העלייה (0.7%) הוסברה בזינוק במחירי הטיסות, שתרומתם למדד הסתכמה ב־15.9%.
המדד והבחירות
מדוע שאזרח ותיק כמוני, הנמנה עם העשירון העליון, ייהנה ויטייל חינם ברחבי ישראל, בעוד האומלל שבקושי גומר את החודש וזוחל לגיל הפנסיה תקוע עם הרב־קו. וכל זה עוד לפני שהזכרתי התייקרות של 12% במחירי התחבורה בתחילת יולי, שאולי תידחה בעילת כלכלת בחירות.
על שר האוצר סמוטריץ', המתפקד כשר המתנחלים, אין טעם להכביר מילים. כבר בתקציב 2025 לא נצפו מכיוונו שום מהלך פורץ דרך או רפורמה שיובילו להורדת מחירים. בדיוק ההפך: המע"מ עלה, השכר נשחק, ונוספו לנו מיסי בריאות, שעלו לנו בבריאות.
על רקע מבוא פסימי זה יתפרסם ביום ראשון הקרוב מדד חודש מאי. בדיסקונט מעריכים שהמדד עלה בשיעור אפסי של 0.1%. גם בסקירת בית ההשקעות לידר מכוונים למדד אפסי וכותבים כי "יש סימנים להתמתנות בלחצי אינפלציה: הביקוש המקומי והשכר מתמתנים, השקל מתחזק ושוק הדיור מתחיל להתקרר".
מאידך, כלכלני בנק הפועלים פרסמו השבוע: "אנו עדיין רואים קדימה סיכוני אינפלציה, בעיקר בתרחיש שבו המלחמה מתארכת. גם בתרחיש חיובי שוק העבודה ההדוק בולם ירידה חדה באינפלציה". איזה תרחיש יקרה?
התשובה תלויה בעיקר במחירי הדיור, שהפעם באמת קשה לחזות אותם. מצד אחד, מספרים לנו על האטה בשוק וקבלנים שתקועים עם מלאי דירות. מצד שני, את הסיפור הזה שמענו גם באפריל, והמחירים המשיכו לעלות. מאידך, מחירי השכירות, הן לשוכרים ותיקים והן לשוכרים חדשים, יעלו ברמת ודאות גבוהה. יש לקוות שעל רקע סימני ההאטה בצריכה וירידת הקניות ברשתות מחירי המזון, אולי גם הפירות והירקות יוזלו.
להערכתי, האינפלציה ב־12 החודשים האחרונים תמשיך לעמוד על 3.5% לשנה, הרחק מיעד המינימום של בנק ישראל. לא צריך להיות פרופסור לכלכלה כדי להעריך שהריבית לא תרד בתחילת יולי וגם לא לאחר מכן. מדד מאי הוא מדד ייאוש לבעלי המשכנתאות, לאלה שבאוברדראפט ולעסקים הקטנים. "בוקר טוב ייאוש, ולילה טוב תקווה", כתב יעקב גלעד ושר יהודה פוליקר.
לגבי מירי (אנטואנט), הייאוש נעשה יותר נוח. היא תמשיך לטוס להונגריה, למרוקו ולמזרח בלי להתעניין אצל סוכן הנסיעות מה מחיר הכרטיס, אף שהנתונים מראים שמחירי הטיסות טסו גם במאי.
העניין הבוער כעת הוא נושא הקדמת הבחירות. לא ידוע אם בעקבות כך תהיה תפנית חיובית, ולו גם זמנית, במחירים. לא אתפלא אם הממשלה בראשות נתניהו תפתח במסע לשינוי התודעה הצרכנית, שבמרכזו אין־ספור הבטחות נוספות להורדת יוקר המחיה. אבל נראה שהפעם טריקים משומשים כמו צילום עם משאבה בתחנת דלק, או קניית מנת פלפל ב־25 שקל בשוק רמלה - לא יעבדו.
הטעות של הבנקאים
המערכת הבנקאית נדבקה בשבועות האחרונים באופנה המאפיינת חברות הנסחרות בבורסת נאסד"ק. ההנהלות בגיבוי הדירקטוריון החליטו לפרסם יעדי תשואה ורווחיות לשנים הקרובות. בנק הפועלים החל בכך, המשיך בנק לאומי, הנהלת בנק דיסקונט אמרה את דברה בהמשך, ובשבוע שעבר קינחה הנהלת בנק מזרחי טפחות. מוזר לי שדווקא הנהלת בנק דיסקונט, המתמודד עם כל כך הרבה אתגרים פיננסיים, בעיקר בתחום ההתייעלות, בחרה לפרסם יעד תשואה. זאת טעות.
מאידך הנהלת הבנק הבינלאומי העדיפה בחוכמה שלא לפרסם דבר, כי אין לה סיבה להתרברב. התוצאות מדברות בעד עצמן. וחוץ מזה, ליעדים העסקיים העתידיים מוצמדות כל כך הרבה כוכביות ואותיות קטנות, שהופכות את המספרים למגוחכים.
יעדי התשואה על ההון שהוצגו לשנים הקרובות עמדו על 15% וצפונה (למעט בנק דיסקונט, שהציג שיעורים נמוכים יותר). מדובר ביעדי תשואה שאפתניים במיוחד - הן במונחים בינלאומיים והן בהתחשב בסביבה העסקית המאתגרת שבה פועלת הבנקאות הישראלית. הצגת היעדים מתכתבת היטב עם האינטרס של בעלי המניות בבנקים (שהם גופי הגמל הפנסיה והביטוח) לקבל קריאת כיוון לעתיד. את זה עוד ניתן להבין. אבל מבחינת כל הסביבה העסקית של הבנקים, למעט בעלי המניות, הצעת היעדים היא טעות קשה.
נתחיל בלקוחות. מה הם יגידו כשהבנקאים מציגים יעדי רווחיות כל כך גבוהים. מאיפה יגיע הכסף? ברור מאליו שזה יגיע על חשבוננו. נמשיך בעובדי הבנקים, שיכולים לטעון, ובצדק, שאם ההנהלות שואפות לרווחיות כל כך גבוהה, אז אולי שבינתיים יפצו אותנו בבונוסים או בשכר מפנק. לחלופין, יטענו שהגיע הזמן להוריד קצת את הרגל מהגז בכל הנוגע לפעולות התייעלות.
אבל האויב הגדול ביותר של הבנקים הוא המערכת הפוליטית. זה לא סוד שמדי רבעון נתונים הבנקים למתקפה שהיא שנייה בעוצמתה למתקפות סייבר, מצד פוליטיקאים, ובראשם שר האוצר. סמוטריץ' נוהג בפועל כבעל בית ששדדו אותו, וכאילו הרווחיות החזירית לטענתו היא על חשבונו. הוא כבר אילץ אותם לשלם מס פוליטי של 3 מיליארד שקל, וכעת דורש מהם להתעלם מהנחיות רשויות הפיקוח הבינלאומית הדורשות מהבנקים לסגור חשבונות של מתנחלים פורעי חוק.
הצגת יעדי רווחיות בעיתוי זה היא פרצה הקוראת לגנב, וגנבים לא חסרים. היא קוץ הדוקר את העין. העובדה שבזכות נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון הבנקאות יציבה והלקוחות יכולים ללכת לישון בלי להתעורר למשמע קולות הנפץ של בנק מתמוטט, היא נס כשלעצמו. כל השאר זה בונוס.
אפשר להבין לליבם של הבנקאים המעוניינים להתנהג כמקובל בבנקאות המערבית ולהציג לראווה את מרכולתם ותוכניותיהם לעתיד. זה בסדר, ואולי אפילו מומלץ, בסביבה עסקית נורמלית. אבל ברור שהבנקים בישראל לא פועלים בסביבה נורמלית. אז בנקאים יקרים, תרגיעו. הבנקאות עדיין רחוקה מלהיות שווייץ של המזרח התיכון. דווקא ב־2025, כשהמלחמה האינסופית בעזה נמשכת, כשכמעט מדי יום נפתחות מהדורות החדשות במילים "הותר לפרסום", עדיף לנהוג בגישת הצנע לכת.
כשפוליטיקאים תאבי כוח ממתינים לביזת המערכת, אין זה הזמן להתהדר ברווחיות עתידית, אלא עדיף לרדת מתחת לרדאר ולהימנע ממופעי ראווה. נכון שקשה להתאפק, אבל את תחרויות היופי הפיננסיות של תשואה, רווחים ונתחי שוק באשראי ובמשכנתאות ניתן לדחות לזמנים שפויים.
התרעות פיקוד העורף