ידיד ותיק הזמין אותי כהגדרתו ל"שיחת נפש". הסכמתי. להפתעתי, הוא שלף נייר ומנה את עיקר הטענות שאני משמיע מאז 7 באוקטובר:
• אסטרטגיית "הכניסה ויציאה" שהובילו שר הביטחון גלנט והרמטכ"ל הלוי אפשרה לחמאס להשתלט על האזורים שצה"ל יצא מהם (אחרי שכוחותינו שילמו מחיר דמים כבד במהלך ההשתלטות עליהם), לשקם את כוחו הצבאי באזורים אלו, ולהתכונן לחזרת צה"ל לאותם אזורים. ההשתלטות מחדש של חמאס על אזורים שצה"ל יצא מהם, אילצה את צה"ל להיכנס אליהם מחדש – ולחֶלקם נאלצו הכוחות לשוב גם פעם שלישית ורביעית (וכוחותינו שילמו עוד ועוד מחירי דמים כבדים בגלל הכסילות האסטרטגית הזו).
• לא הוצגה חלופה שלטונית אזרחית אפקטיבית בעזה בשל ההתנגדות העזה של גלנט והרצי לכינון ממשל צבאי זמני ואף להקמת מנגנון לחלוקת הלחם והמים בפיקוח צה"לי ובמעטפת אבטחה צה"לית. נתניהו כשל בכך שנכנע לשר הביטחון ולרמטכ"ל הקודמים. כל עוד אין גורם אחר שיספק מזון ושירותים לתושבים, השלטון האזרחי של חמאס יימשך, ואין שום גורם שיוכל לקחת את השלטון ברצועה ("היום שאחרי") לפני שצה"ל ישיג הכרעה מוחלטת של חמאס הצבאי.
• עסקת חטופים בשלבים תעניק לחמאס ניצחון מדיני. יש לחתור לעסקה כוללת בשלב אחד – הפסקת המלחמה תמורת שחרור כל החטופים, החיים והמתים, בתוך שבוע.
• מנהיגי המרכז־שמאל עוסקים בעיקר ב"רק לא ביבי" ולא מציגים שם חזון מדיני וביטחוני אלטרנטיבי. הם מיישרים קו עם האסטרטגיות הכושלות ביותר של מערכת הביטחון ומקדמים שיח תקשורתי רדוד
• המשך השליטה הישראלית על מיליוני פלסטינים ללא פתרון מדיני יוביל למדינה דו־לאומית עם רוב ערבי. זהו האיום הקיומי האמיתי על מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
• מרבית הכתבים והפרשנים שיתפו פעולה עם המסרים של מערכת הביטחון ועם המדיניות של נתניהו (אף שהם תקפו אותו ללא הרף במישור הפרסונלי). התקשורת הישראלית הודפת כל ביקורת מהותית על כשליה, וממשיכה לסייע בשכתוב המציאות (בעיקר כשופר של מערכת הביטחון ושל המערכת המשפטית־פקידותית).
בשעה שהציבור מייחל לחשבון נפש אמיתי ולפוליטיקאים שיגידו לו את האמת, גם כשהיא לא נעימה, ההשתקה של הביקורת על מי שנתפס לעומתי לנתניהו, שמאפיינת את התנהלות מחנה המרכז־שמאל מאז תחילת המלחמה, נתפסת בעיני רבים בציבור כצביעות, כפחדנות וכחוסר יושרה אינהרנטי. זה, ולא הביקורת החריפה שלי, מה שגורם לבוחרים רבים שעברו לתמוך במחנה המרכז־שמאל בעקבות מחדל 7 באוקטובר, לחזור ולתמוך בנתניהו (או לעבור לתמוך בבנט, שלא רק מחזיק בעמדות ימין קיצוני, אלא שגם אחראי להונאת הבוחרים הגדולה ביותר בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל).
האירוניה היא שאף שמחנה המרכז־שמאל תוקף בשצף קצף את נתניהו ואת הימין, בפועל הוא מנסה להפוך ל"ליכוד ב'", תוך כדי שהוא מוותר על הערכים שפעם היו נר לרגליו: חתירה להסדר מדיני עם הפלסטינים תוך שמירה על אינטרסים ביטחוניים, שלטון אזרחי אחראי ודבקות באמת הפנימית של המחנה, גם כשהיא לא נוחה. במקום להציב אלטרנטיבה רעיונית למחנה הימין (ששמר על האידיאולוגיה שלו), מחנה המרכז־שמאל שב ומאמץ את אותן הקונספציות הביטחוניות והמדיניות שהובילו אותנו לאסון 7 באוקטובר. זו לא אסטרטגיה פוליטית, אלא התאבדות אידיאולוגית, שתוביל, בסופו של דבר, לעוד תבוסה פוליטית.
גנץ, לפיד וכל מי שתמך במדיניות "הכלת חמאס", ושתומך באופן עיוור בכל כסילות אסטרטגית שמערכת הביטחון מקדמת, הוא לא בנגמ"ש שלי אלא בנגמ"ש של נתניהו. יתרה מכך, אני לא רוצה לשבת באותו נגמ"ש שבו יושבים מנהיגים שקראו לסרבנות פוליטית ולאי־ציות אזרחי, פעילי מחאה שבאים לפגוע בילדים של פוליטיקאים, ומובילי דעה שמלבינים כל מחדל וכל פשע ציבורי של בכירים בפוליטיקה ובשירות המדינה כל עוד הם מתנגדים לביבי (רוני אלשיך כמשל).
אני לא רוצה לשבת באותו נגמ"ש שיושבים בו אנשים שאשמים במחדל 7 באוקטובר ושאחראים לכישלון האסטרטגי במלחמה ברצועה. אני לא רוצה לשבת באותו נגמ"ש עם אנשים שכל האידיאולוגיה שלהם מסתכמת ב"רק־לא־ביבי". ואני בטח לא רוצה לשבת באותו נגמ"ש עם מי שרוצים להמשיך להתקדם בדרך של ביבי רק עם נהג אחר, ולכן הם תומכים עכשיו בבנט, אפילו שהוא ימין קיצוני הרבה יותר מנתניהו.
אני רוצה לשבת בנגמ"ש שבו נמצאים מי שתומכים במדינה יהודית ודמוקרטית, ושמתנגדים לסיפוח של 5 מיליון פלסטינים, שיהפוך את ישראל למדינה דו־לאומית עם רוב ערבי. אני רוצה לשבת בנגמ"ש שנוסע על דלק של אידיאולוגיה ברורה ופוליטיקה חכמה, ולא של שנאה פרסונלית גסה. אני רוצה להמשיך לשבת בנגמ"ש של דוד בן־גוריון, לוי אשכול ויצחק רבין. וזה לא רק הנגמ"ש הטוב יותר, אלא גם הנגמ"ש המנצח. אנשי מרכז־שמאל שרוצים להחליף את נתניהו, ולא בשכפול קיצוני שלו, צריכים להבין שזה הנגמ"ש היחיד שמסוגל לעשות זאת.
המאבק על עתידה של ישראל הוא מאבק על הרוח, השכל והנפש. אם מחנה המרכז־שמאל לא יחזור לקדם אידיאולוגיה, אומץ מדיני, תבונה פוליטית ונשיאה באחריות – נמשיך להישאר כלואים בלופ פוליטי שבו נתניהו שורד, לא משום שהוא חזק, אלא משום שאנחנו לא מוכנים להישיר מבט לאמיתות לא נעימות.
התרעות פיקוד העורף