הכרעה במלחמה הזו תושג רק אם ארה״ב תצטרף לתקיפות. האמריקאים נמצאים עדיין על הגדר וצריך להתפלל שיירדו ממנה לצד הנכון. מפציצי ה-B52 יכולים לעשות מה שחיל האוויר הלא ייאמן שלנו לא מסוגל. נושאות מטוסים כנ״ל. נדרשת כאן עוצמה של מעצמה שמסוגלת לשמור על נוכחות קבועה ומוחצת מעל השמיים של איראן והפעלת מכלול משלים של לחצים. אמריקה.
דרך אחרת להגיע לניצחון היא המו״מ. אם המכות שאיראן חוטפת יזחילו אותה בחזרה למו״מ עם ארה״ב בעמדה מוחלשת מאוד ואז טראמפ יסיים את האירוע וינסה להביא הסכם טוב, מה טוב. להגיד שאני בטוח שזה יקרה? אני לא.
אני מזהה שיש כבר כאלה שמתחילים להעלות ספק. ואללה, עברו 48 שעות. התאפקתם. אני לא איתם. נכון, אני לא יודע עדיין אם אכן הייתה ״פריצה״ ממשית לגרעין באיראן. פריצה, כלומר החלטה ללכת בכל הכוח, להפעיל את ״קבוצת הנשק״ ולהסתער לגרעין. ואני גם לא יודע אם אכן ניתנה ההוראה המפורשת של המנהיג העליון ללכת לגרעין צבאי, הוראה שמבטלת את ה״פתווה״ העתיקה ששוללת גרעין צבאי. אני מעריך שהיו ״הכנות לפריצה״ ואני מעריך שהמנהיג שמר את ה״הוראה״ לרגע הנכון. אבל זה לא משנה. איראן עמדה על סף הגרעין, זו עובדה.
מה שיותר רלוונטי מבחינתי, הם שני דברים: הראשון היא העובדה שאיראן עברה פאזה בכל הקשור למאמץ שלה לחסל אותנו. היא זו שהקימה את ״חגורת האש״ סביבנו, היא זו שתכננה את ״תכנית ההשמדה״, היא צברה טילים בליסטיים בכמויות עתק והיא נשבעה למחוק את ישראל מתחת לפני האדמה. אחרי ה-7 באוקטובר הבנו את עוצמת האירוע הזה. מאוחר, אבל לא מאוחר מדי. טבעת החנק סביבנו הייתה כבר בשלב של הידוק סופי והצלחנו לקרוע אותה במאמץ אדיר וברגע האחרון. ולכן, ניצול חולשתה הנוכחית של איראן כדי להלום בה ולהנחית עליה מכה קשה, מוצדק לחלוטין מבחינתי.
העניין השני הוא מערכת הבטחון. יש לי אמון מלא ברמטכ״ל אייל זמיר ובאלופים המקיפים אותו (תומר בר, בינדר, בסיוק, גורדין וכו׳). אם מערכת הבטחון המליצה על המהלך הזה, אותי כרגע זה מספק. גם אם המלחמה מועילה לנתניהו. ואלה מאיתנו שיתחילו תיכף (או כבר התחילו) להטיף נגד המלחמה ולטעון שהיא מלחמת שולל, יהיו חתומים על 70 מנדטים לנתניהו בבחירות הבאות. וכדי להיות ברור: ״מרכבות גדעון״ זו מלחמת שולל קלאסית. את האירוע בעזה צריך לסגור ואת החטופים להחזיר, בסדר הפוך. המלחמה עם איראן אינה מלחמת שולל אלא מלחמת קיום.
את כל הבדיקות והביקורות נוכל לעשות גם בסוף. והוא לא יבוא בעוד שנתיים, כי לאף אחד מהצדדים אין אפשרות לעמוד במצב הנוכחי יותר מדי זמן. אני מאמין שמדובר יותר על שבועיים, או חודשיים. אבל עכשיו יש כאן מלחמה שהיא אם כל המלחמות עם מדינה שהיא אם כל האויבות שלנו. בואו נתרכז בה, ביחד.