1. על פי עובדי האלילים, נאמר על יום שלישי "פעמיים כי טוב". איזה טוב ואיזה נעליים. ביום שלישי לפנות בוקר התרעה ראשונה מקפיצה בפלצפון, אחריה אזעקה. בתשע בבוקר התרעה שנייה, אזעקה, יירוטים, נפילות, בומים, חגיגה לאוזניים.  אפשר לדחוף את דברי הפרשנים והמומחים, שהסבירו בפנים רציניות, מנופחות מחשיבות עצמית והתפעלות מכושר הניתוח שלהם, שהאיראנים לא משגרים באור יום. עוד הוסיפו הפרשנים שכמות הטילים של האיראנים מדולדלת ושחיסולי המפקדים הבכירים מקשה עליהם, הם מוכים וחבולים ומותשים. בלה בלה בלה.

רק בעלי דמיון חולני כמו שלי נזכרים בכל דברי הרהב של אותם מומחים באותם אולפנים, שידעו לדווח לעם היושב בציון על חיסול חמאס, על מיטוטו, השמדתו, חיסול כל בכיריו - וראו זה פלא, החטופים עדיין חטופים, השליטה ברצועת עזה עדיין בידי ארגון הטרור, וחיילי צה"ל ממשיכים להיהרג ברצועה.

התקשורת האוהדת, יושבי האולפנים, האלופים במילואים, סגני ראש המוסד, השב"כ והמל"ל לשעבר מהללים ומשבחים, בצדק, את יכולתם של לוחמי חיל האוויר, המודיעין וארגוני הביטחון השונים. הארכיון לא שוכח את הפוליטיקאים, כתבי החצר, שופרות ולקקנים שטינפו עליהם לפני כמה חודשים, ולא נמחזר את הרעל והארס ששפכו עליהם בכמויות.

אסור להתבלבל משירי ההלל. מאות נהרגו, נרצחו, נאנסו, אלפים נותרו חסרי בית, עשרות אלפים פשטו רגל, מאות אלפים הפכו פגועי נפש, אלפי אלמנות ויתומים מבכים את יקיריהם, ויש זבלני מוח שממשיכים לטחון עם הסלוגן "ביחד ננצח". הם ממשיכים לרקוד ולקפץ ולשיר "עם ישראל חי", כשבמקביל מובאים לקבורה נפגעי הטילים האיראניים. ובים הכאוס, ולנוכח המערכה מול איראן, נשכחו בני משפחות החטופים החיים והחללים. 

 2. ראש הממשלה בנימין נתניהו כבר לא מגיע עם שיירה בלתי נגמרת של מכוניות מפוארות, עמוסות אנשי אבטחה ויועצים לבית המשפט, שם נערך משפטו בחשד לביצוע עבירות פליליות. המשפט נשכח. החלטת 11 שופטי העליון לאפשר לו להתמודד על ראשות הממשלה תוך כדי ניהול משפטו הייתה אחת הפשלות המשפטיות הגדולות מאז קום המדינה.

מדי פעם נתניהו מתפנה לזרוק כמה מילים מעודדות לגבי הסיכוי להגיע להסדר עם חמאס בעניין שחרור החטופים. המחליפים של ראשי חמאס שחוסלו לא מראים סימנים של כניעה טוטאלית, הם לא מתכוונים להתפרק מהנשק שבידיהם או להעביר את השלטון ברצועה לידי הממשלה והשרים, שמתכננים את חידוש ההתיישבות היהודית בערי אבותינו עזה, רפיח וח'אן יונס. 

שדות התעופה נסגרו. אין יוצא ואין בא. כ־150 אלף ישראלים נתקעו בחו"ל ללא אפשרות לחזור לארץ הקוידש. שרת התחבורה העבירה מסר ברוב טמטומה לתקועים מחוץ לישראל: "אתם בחו"ל, תיהנו".  בעלי הון מצליחים להגיע חזרה לארץ באמצעות יאכטונרים העושים בוכטות של כסף. מי שאין לו, צריך להתמודד עם תשלומים לבתי מלון, לרכישת מזון ולדאגה מי יפרנס את בני המשפחה שנשארו בארץ. תוהו ובוהו באוויר, בים וביבשה. 

שוק ההימורים הישראליים חטף גם הוא בראש. מפעל הפיס הודיע בסוף השבוע שעבר שכל דוכני ההימורים יהיו סגורים. הגרלות הלוטו, צ'אנס, 777 ו־123 יצאו לחופשת מלחמה. הקזינו הגדול באחד העם - הבורסה הישראלית - נשאר פתוח. גדולי הפרשנים לענייני שוק ההון חטפו גם הם זעזוע בכנף, כשניבאו שעלולות להיות ירידות חדות בשערי המניות לנוכח המצב הביטחוני הקטסטרופלי. והנה עוד נס גלוי - הבורסה עולה, מניות הבנקים והנדל"ן עולות. מי שהימר על נפילות חטף בראש.

 3. לא נעים לומר, אבל זו האמת: בימים הראשונים של המערכה עם איראן נגרם לי אושר. עבודות השיפוצים באזור מגוריי הופסקו, רעש המשאיות והצפירות נדם. רעש הטרקטורים, הדחפורים, המקדחים, המסורים, הפטישים הכבדים פסק, כך גם צלילי השלכת שברי בלוקים ועוד אלף מיני רעשים שמוציאים את הבן אדם מדעתו. הכל נדם. מגרש החניה מול ביתי ריק. אלו שהיו מגיעים ולא מפסיקים לצפור, לריב ולקלל בקולי קולות נעלמו. איזה אושר.

אני יורד כל יום לנמל. כמעט אין נפש חיה, איזה כיף. גרישה הזקן שעושה פעמיים ביום סיבוב פחי זבל, בחיפושים אחרי בקבוקים ריקים, צוחק ואומר שגזלו לו את הפרנסה. הפחים ריקים. לגרישה יש צחוק מתגלגל מידבק, פעם הוא עבד כשליח במשרד אמרגנים גדול. יש לו פתרונות יצירתיים בכל נושא בעייתי ומנהג מגונה לתת לבן שיחו מכות בחזה כדי לחזק את דבריו.

הוא נותן לי שתי מכות כאלו ומוכר לי רעיון גאוני: "יש כעת את הפטנט הזה של בינה מלאכותית שיודעת לעשות הכל, הנכד שלי הראה לי איך זה עובד ואז קפץ לי רעיון בראש", אני חוטף ממנו עוד שתי מכות בחזה והוא מסביר לי את הרעיון הגאוני: "אומרים לבינה המלאכותית להחזיר לחיים את יוסף שילוח, שמים עליו מדים של צבא עם דרגת תת־אלוף, כמו ההוא הגרי, והוא יהיה דובר צה"ל בפרסית. ישדרו אותו לפרסים, הם ימותו מצחוק ולא יהיה להם כוח להילחם, רק ירצו לראות את שילוח". אני חוטף עוד שתי מכות בחזה, "מה אתה אומר, אה?". 

אני אומר לגרישה שזה רעיון גאוני והייתי שמח לצחוק קצת בימים העצובים האלו ולהקשיב לשילוח כדובר צה'"ל בפרסית מדבר לעם האיראני וגם אלינו. בינתיים אני צופה בדובר צה"ל בעברית תא"ל אפי דפרין. קר, יבש, עם מבט קפוא. כשבסוף דבריו הוא אומר "שאלות", זה נשמע כמו חיקוי מעייף של תת־אלוף הגרי ונראה כאילו הוא עצמו נוצר על ידי בינה מלאכותית.  במידה שביום רביעי או חמישי הוכרז על שלום עם איראן, עסקים חזרו לעבודה, כל הישראלים הוחזרו מחו"ל והייתה תחיית מתים - המדור מתנצל.
 
 4. אחוז אפסי מבין בני הדור הצעיר יודעים מיהי יונה וולך. השם שלה לא אומר כלום לצעירות של היום. אחד השירים הנפלאים של וולך מתאים לימים האלו של אזעקות, בומים ופיצוצים. "שקט" הוא שמו. תקראו ואז תקשיבו לו, שיר נהדר. 
שלח לי שקט טוב מוגן
שלח לי שקט מענן
שלח לי שקט ממוכן
לשמוע שקט לא מכאן
תשלח לי שקט בקופסה, מארץ רחוקה.

שלח לי שקט מאורגן
שלח לי שקט מעודכן
שלח לי שקט מפואר
תשלח לי שקט מהכפר
תשלח לי שקט בקופסה, מארץ רחוקה.

שקט, שקט, שקט, שקט מופתי
מיום הולדתי עד יום מותי
שקט עד יום מותי.

שלח לי שקט מהודר
שלח לי שקט מאולתר
שלח לי שקט ירחי
תשלח לי שקט בין כוכבים
תשלח לי שקט בקופסה מארץ רחוקה. 