מבצע "עם כלביא" הוא פעולת מלחמה רשמית של ישראל כנגד מדינה, להבדיל מארגון טרור, לראשונה מאז מלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982, או אם נרצה - מאז מלחמת יום כיפור בשנת 1973.
בהתאם למגילת האו"ם, המחייבת את ישראל וגם את איראן, אסור למדינה החברה באו"ם לנקוט פעולת מלחמה כנגד מדינה אחרת החברה באו"ם, אולם יש לכך חריג: סעיף 51 למגילת האו"ם מעגן את זכות ההגנה העצמית של המדינות החברות באו"ם. בסעיף זה נקבע כי "אין בהוראת מגילה זו כדי לפגוע בזכות הטבעית להגנה עצמית, עצמאית או קולקטיבית, שעה שהתקפה מזוינת מתרחשת כנגד מדינה החברה באו"ם...".
כדי להבין את הבסיס החוקי לפי המשפט הבינלאומי למתקפת המנע של ישראל על תוכנית הגרעין האיראנית, יש לנסוע בזמן למאה ה־19. ביום 29 בדצמבר 1837 החליטו כוחות צבא בריטניה שפעלו באזור קנדה לתקוף ספינת אספקה וציוד של כוחות ארה"ב. שמה של הספינה היה "הקרוליין". בשעות הלילה, כאשר הספינה עגנה בנמל, עלו עליה עשרות חיילים בריטים, גירשו את מרבית אנשי הצוות, ואת חלקם האחר הרגו, העלו אותה באש ושלחו אותה במורד הנהר אל עבר מפלי הניאגרה.
לאחר מספר חודשים הועמד לדין במדינת ניו יורק קצין בריטי, בטענה שהוא לקח חלק בפגיעה בספינת "הקרוליין". הבריטים טענו כי מדובר היה במעשה לגיטימי של הגנה עצמית, ובעקבות כך החלה חלופת מכתבים בין בריטניה לארה"ב, שבמסגרתה גובשה נוסחה משפטית למצבים שבהם מותר למדינה לבצע פעולות של הגנה עצמית, כולל פעולות מנע.
לפי "דוקטרינת הקרוליין", מותר להפעיל כוח ולתקוף מדינה אחרת בעילה של הגנה עצמית - בכפוף לדרישות של נחיצות ומידתיות התקיפה. כלומר, כל עוד אין בידי המדינה אפשרות סבירה אחרת להגן על עצמה, מותר לה לפעול בכוח בדרך מידתית כדי למנוע את הסכנה, ואף להקדים "תרופה למכה". מאז הפכה "דוקטרינת הקרוליין" למבחן המשפטי המקובל במשפט הבינלאומי להפעלת הזכות להגנה עצמית.
פעמים רבות טענה ישראל בזירה הבינלאומית כי פעולות צבאיות שונות שלה נעשו מכוח הזכות להגנה עצמית כפי שהיא נוסחה על פי "דוקטרינת הקרוליין". כך למשל, אחרי מבצע אנטבה ב־1976 ישראל טענה באו"ם כי הפעולה הצבאית שלה התבססה על דוקטרינה זאת. טענה דומה נשמעה גם לאחר הפצצת הכור הגרעיני של עיראק ב־1981.
פעולותיה של ישראל בעזה ולבנון במהלך מלחמת חרבות ברזל - אף הן בוצעו בהתאם לדיני ההגנה העצמית המקובלים. מטרתן - למנוע באופן מיידי סכנה למדינת ישראל ואזרחיה. איראן הצהירה באופן גלוי שהיא מעוניינת בחיסולה של מדינת ישראל. אומנם מבחינה רשמית עד היום היא הצהירה כי אין בכוונתה לפתח תוכנית גרעין צבאית, וכי כל פרויקט הגרעין שלה נועד למטרות אזרחיות בלבד.
כשעלו חשדות שאיראן מפירה את התחייבויותיה הבינלאומיות, יזמו ארה"ב, בריטניה ומדינות נוספות את הסכם הגרעין של שנת 2015, שנועד להטיל על איראן מגבלות קפדניות ומשטר פיקוח הדוק בתחום תוכנית הגרעין. על הסכם זה נמתחה ביקורת רבה שהוא לא ישיג את מטרתו – מניעת נשק גרעיני מאיראן – וכידוע, הנשיא דונלד טראמפ בכהונתו הראשונה פרש מההסכם.
ביום חמישי שעבר, ממש טרם פתיחת מבצע "עם כלביא", הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) העבירה החלטה רשמית, לראשונה זה עשרות שנים, שלפיה איראן מוגדרת כמי שמפירה את מחויבויותיה בתחום הפיקוח הגרעיני, וכי בפועל היא מפתחת תוכנית גרעין האסורה לפי האמנה
החלטה זו של סבא"א וההתעקשות של איראן במו"מ עם ארה"ב להמשיך להעשיר אורניום, מעניקות לישראל בסיס משפטי איתן למתקפת המנע שהיא פתחה - כדי למגר סכנה ברורה ומיידית למדינת ישראל מאיראן. ולכן אין זה מפתיע שמרבית מדינות העולם תומכות בפעולותיה הצבאיות של ישראל באיראן.