המשטר האיראני הוא אויב מר, וחובתה של ישראל להוליכו מן העולם. אבל ככה לא בונים הפיכה. כדי לגייס המוני איראנים להתקומם, ישראל צריכה לפעול בתבונה ובהתחשבות. במיוחד עליה להקפיד על שני עקרונות.
העיקרון הראשון מחייב חלופה. על המוני האיראנים לדעת כי בבואם לסכן את חייהם במשימה הצודקת, קיים סיכוי לחיים טובים יותר מעבר לפינה. הם עדיין לא חשים כך. נכון לעכשיו, מצפה ישראל מן הרחוב האיראני הבלתי חמוש לקום על שליטיו המזוינים היטב, אלה המספקים לו יציבות ופרנסה, ולהפילם תוך סיכון חייהם. מי לידם יתקע כי ביום שאחרי יהיו חייהם טובים יותר?
האיראנים מכירים טוב מאיתנו את המקרה העיראקי, שבו הפילו כוחות זרים את המשטר, ודנו את מיליוני אזרחיו למלחמה פנימית עקובה מדם. הם רואים גם את הסורים שסבלו ממאבקים פנימיים, ואף את לוב השסועה, שנותרה להתמודד לבדה עם הפלת קדאפי.
העיקרון השני פשוט יותר ומשלים את קודמו. יש להתייחס אליהם כבני אנוש ולא כאל מכשיר בשירותה של מדינת ישראל. אומנם מערכת הביטחון הישראלית החלישה עד מאוד את המשטר בשבוע האחרון, ובכך סללה את הדרך להמוני אזרחים מן השורה לפעול. אבל ההמון הזה לא יתחיל לנוע כי ישראל מפצירה בו, אלא מתוך רצון עז להיחלץ ממצוקתו. זו חברה גאה המצויה במצוקה רבה, והיא ראויה ליחס מכבד. מי שרוצה לקרבה אליו, אינו יכול לראות בה חפץ שימושי.
אנו הישראלים, עד שנחת עלינו אסון 7 באוקטובר, הרבינו לצפות מאחרים להוציא עבורנו את הערמונים מהאש. שורה של מנהיגים ישראלים תהו כל הזמן מדוע תושבי הרצועה, למשל, אינם מתקוממים נגד שלטון חמאס. גם על חיזבאללה אמרו אותו דבר. לא פעם נשמעו קצינים בכירים תמהים, כיצד העם הלבנוני מרשה למנהיג כמו חסן נסראללה להוליכו באף ואינו קם עליו להדיחו.
ההתייחסות לעמים הללו כאל מכשיר בשירותה של ישראל איננה רק לוקה בהתנשאות, אלא גם מחבלת בשיתוף הפעולה העתידי עימם. ישראל היא מעצמה אזורית, והעמים הללו מדוכאים. אלו חברות רצוצות הנשלטות ביד ברזל בידי משטרים קשוחים. אי אפשר לדרוש מהם לעשות עבורנו את העבודה בלי להפגין ולו שמץ של רצון לראותם חלק מחוג ידידינו. זו משימה סבוכה הדורשת אורך נשימה, והיא אינה יכולה להתבטא רק במישור הביטחוני. עלינו לרחוש כבוד לאזרח האיראני, לתרבותו ולמצבו המעורער, גם אם איננו רוצים לגייסו. קל וחומר אם כן.
התערבות זרה להפלת משטר כמוה כניסוי גרעיני. אם מבצעים את הפיצוץ ורוצים להבטיח שיעבור בשלום, יש להכין מענה גם לרעידות המשנה ולחיים שיצמחו אחר כך. במעבה האדמה ומעליה.
חיבוק של נסיך
השיחה נמשכה כמה דקות, וזמן קצר אחריה פרסמו שתי הלשכות בנפרד את עיקרי הדברים שנאמרו. הנוסח שיצא מריאד היה ענייני. יורש העצר פתח בניחומים על מות הקורבנות האיראנים בתקיפות הישראליות. אחר כך גינה אותן. הוא ציין באוזני האיראני כי התקיפות שיבשו את המאמץ הדיפלומטי לפתור את משבר הגרעין, ואמר כי סעודיה מתנגדת לפתרון סכסוכים בכוח. "הדיאלוג הוא היסוד לפתרון מחלוקות", כך בן סלמאן, לפי ההודעה הרשמית מלשכתו.
על פי הגרסה האיראנית, בן סלמאן גינה בחריפות את המתקפות החשוכות של הישות הציונית (כך במקור). הוא הביע את תנחומיו הכנים ואת הסולידריות שלו עם העם האיראני, והצהיר כי סעודיה ניצבת לצד אחֶיה ברפובליקה האסלאמית. העם האסלאמי מאוחד בקול ובעמדה בתמיכתו באיראן, כך לדבריו. ואז בא השיא: "אנו סבורים כי ישראל חותרת באמצעות ההסלמה לגרור את ארה"ב אל לב הסכסוך, אבל אנו בטוחים כי התגובה האיראנית השקולה והמאוזנת תכשיל את כל הניסיונות הללו".
האיראנים לא יזייפו ויביכו את עצמם, והם גם לא צריכים. בן סלמאן אכן התייחס בחמימות רבה לבן שיחו האיראני ופנה אליו בלשון חלקות. זוהי אותה סעודיה שרואה באיראן הבעיה מספר אחת ביחסי החוץ והביטחון שלה, ומחשיבה אותה אויב קיומי.
דבר מהותי ביחסיהם לא השתנה. איבתם למשטר האיראני הייתה כשהייתה, אבל הם חיים בשכנות עימם, וביתם עשוי זכוכית. האיראנים איימו כמה פעמים בשנים האחרונות לפעול נגד כל מדינה באזור שתסייע לישראל ולארה"ב. די אם ישלחו כמה טילים מדויקים למתקני הזיקוק בסעודיה כדי לפגוע אנושות בכלכלתה, וגם לטלטל את בורסת הנפט העולמית.
בן סלמאן הבין את תסריט הבלהות הצפוי, והחליט למשוך את השטיח בעדינות תחת רגלי הפרסי. הוא ביצע קידה קלה כלפי השכן המבוהל ואימץ אותו אל חזהו. יורש העצר לא הסתפק בכך, אלא הורה למשרד החוץ הסעודי לגנות בחריפות את ישראל.
אין לדעת כיצד תנהג איראן ואם תשתולל מזעם אם ישראל וארה"ב יחליטו ללכת עד הסוף. בפניה כמה אפשרויות תגובה. אבל אם תרצה לפעול נגד סעודיה, ההחלטה תהיה מעט יותר קשה אחרי החיבוק הזה. כך לפחות מקווה ריאד.
התרעות פיקוד העורף