המכנה המשותף למלחמת חרבות ברזל בעזה, למבצע ההמשך מרכבות גדעון ולמלחמת עם כלביא באיראן (המלחמה עם החות'ים בתימן היא בונוס) אינו מתמצה רק בשמות התנ"כיים המפוצצים. לכל המלחמות של ממשל הדחיינות של נתניהו אין מועד תפוגה. שבוע מפרוץ המלחמה באיראן אין לוחות זמנים, למעט הבטחות יומרניות כמו "פסע מהניצחון". חרבות ברזל ומרכבות גדעון נמשכים כשנה ותשעה חודשים והפכו לארוכים וליקרים בתולדות ישראל - והרגל המסיימת לא נראית.
מדינת סיכה כמו ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה מבחינת ההון האנושי (ראו חוק ההשתמטות), ובוודאי לא מבחינה כלכלית, מלחמות לוקסוס. זה לא משחק מחשב. עם תקציב של כ־600 מיליארד שקל ותוצר של 2 טריליון שקל, אפילו ל"מעצמה" כמונו קשה לנהל מלחמה ארוכה עם איראן, המרוחקת מאיתנו 1,500־2,000 ק"מ, ללא מועד תפוגה. ועדיין, ובאופן לא מפתיע, השיקולים הכלכליים של בנימין נתניהו הוזנחו, ולרגע נדמה שהפכנו למעצמה.
חטא ההיבריס התבטא בדיון בחודש שעבר בוועדת החוץ והביטחון. ערב ביקור הנשיא דונלד טראמפ במדינות המפרץ קיווה נתניהו להיגמל מהסיוע האמריקאי. "אנחנו מקבלים מאמריקאים כ־4 מיליארד דולר לנשק. אני חושב שנגיע למצב שניגמל מזה, כמו שנגמלנו מהסיוע הכלכלי". בהסכם הסיוע הנוכחי, שיפוג ב־2028, אנחנו מקבלים 3.8 מיליארד דולר לשנה. אוי ואבוי אם ההסכם לא יחודש. על מה מפנטז נתניהו?
באוניברסיטת רייכמן מעריכים שסבב מלחמה של כחודש יעלה 40 מיליארד שקל. נזקי הרכוש בעורף (דירות, מכוניות ותכולת בית) נאמדים כיום ב־3 מיליארד שקל, לא כולל נזקים עקיפים הכרוכים בפיצוי עסקים (הנאמדים ב־5 מיליארד שקל, שבצלאל סמוטריץ' מסרב לשלם) ופגיעה בתוצר. לכך נוספת חריגה של 20 מיליארד שקל בתקציב הביטחון הנסחבת ממרכבות גדעון.
תקציב הביטחון ל־2025 הסתכם על הנייר ב־110 מיליארד שקל, אבל זה נייר לקמוס. ההוצאה עלולה להמריא ל־200 מיליארד שקל. תקציב 2025 הוא קרקס על הקרח, שיחווה בקרוב פינוי־בינוי. הוא יציב בערך כמו המשטר באיראן. באופוזיציה תפסו את הפרינציפ והבינו שבאוצר עובדים עלינו.
יומיים לפני פתיחת מלחמת איראן פנה ח"כ ולדימיר בליאק (יש עתיד), מרכז האופוזיציה בוועדת הכספים, בדרישה לקיים דיון חירום עקב קריסת התקציב. השבוע טענה ח״כ אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי) כי "ניהול התקציב מאז 7 באוקטובר הוא מחדל קיצוני: הצהרות ללא כיסוי על יעדי הגירעון, שיא של שרים וסגני שרים, שיא של כל הזמנים בכספים קואליציוניים".
לדבריה, "זאת התנהלות מכוונת. תקציב עם תרחישי מלחמה היה כופה על הממשלה לקצץ כספים פוליטיים ולהדק חגורה. אבל שר האוצר העביר תקציב בהנחה של שגרה ביטחונית, כי רק כך יכול היה להמשיך ולהעביר כספים פוליטיים".
השניים מתקדמים ודורשים מאנשי האוצר לטפל בדחיפות גם במתווה הסיוע לעסקים. שר האוצר מצפצף ומסתפק בשלב זה בפגישות לפרוטוקול עם ראשי המגזר העסקי ובמסיבות עיתונאים זחוחות. באוצר נדבקו בחטא ההיבריס מהצלחות המלחמה ובוחרים להתעלם מרעשי הרקע. כששיתופי המלחמה רועמים, מוזת האופוזיציה מושתקת.
ב"יציאה משיחית" השבוע טען סמוטריץ' שהוא שומע את משק כנפי ההיסטוריה והוסיף: "הגידול בהכנסות לצד ניהול פיסקלי זהיר אפשרו לנו להיכנס למשבר מעמדת חוזק עם כרית תקציבית. הובלתי את משרד האוצר להיערכות מרבית". מנכ"ל משרד האוצר אילן רום הוסיף: "ההגה הכלכלי מצוי בידיים מקצועיות, ואנו ערוכים לפעול במהירות, באחריות ובשיקול דעת כדי להבטיח את יציבות המשק". על אילו "ידיים מקצועיות" מפנטז מנכ"ל האוצר?
תגובות מנותקות אלה עומדות בסתירה לגידול ברמת הסיכון בשוק איגרות החוב ולתוכניות חברות דירוג האשראי הבינלאומיות, כמו S&P. בהחלטות האחרונות הם לא הביאו בחשבון תסריט מלחמה עם איראן, והשבוע אותתו על כוונותיהם לבחון מחדש את הדירוג.
התעלומה הכמעט בלתי נתפסת היא תוצאות המסחר החיוביות בבורסה בתחילת השבוע. בעיצומה של המלחמה, הבורסה עברה מירידות לעליות בשעה שבכל מלחמות העבר הבורסה הגיבה בפאניקה. אנליסטים ניסו השבוע לפענח את פשר התעלומה: "חרף אי־הוודאות סביב הכיוונים שהמלחמה עלולה להתפתח, השווקים רואים גם אור בקצה המנהרה ופתרון ארוך טווח למשבר האזורי. בתרחישים מסוימים המלחמה הזו עשויה להוות קטליזטור לסטטוס קוו חדש באזור", הוסבר.
לגבי מצב המשק נכתב: "הוצאות מערכת הביטחון תהיינה גבוהות מהמתוכנן, אף שלא ברור כמה מעלויות המלחמה מול איראן תוקצבו. העלויות האזרחיות תתרחבנה גם בשל הצורך לפצות עסקים".
כדי להימנע מהורדת דירוג האשראי, יש חובה בקיצוץ תקציבי משרדי הממשלה בכ־10 מיליארד שקל. על הפרק - הגדלת האוברדרפט הלאומי והעלאת יעד הגירעון, העומד על 4.9% מהתוצר. ומה עם מיסים? בהנחה שהבחירות יוקדמו (לאחר שריקת סיום המלחמה באיראן ועסקת חטופים), המיסים לא יעלו, ובמקרה של כלכלת בחירות - ייתכן שחלקם יבוטלו.
האליטה האשכנזית
שבוע מפרוץ המלחמה באיראן, כששר האוצר מאזין למשק כנפי ההיסטוריה, בהנהלת האוצר עסוקים במשהו גשמי הרבה יותר: סוגיית המינויים ומציאת מחליף לממונה על התקציבים יוגב גרדוס. הממונה, המבין את העסק, מאיץ בשר האוצר למצוא מחליף בגלל האתגרים שעל הפרק: עדכון תקציב 2025 בעקבות המלחמה והכנת תקציב 2026.
גרדוס ער לדרך הקלוקלת שבה מונו עד היום מחליפים לפורשים. למינויים יש עד כה מכנה משותף: גברים ממוצא אשכנזי, החובשים כיפה סרוגה ובדרך כלל נמנים עם הצד הימני במפה הפוליטית. במידת האפשר, רצוי ניסיון כלכלי. זה סף הכניסה להנהלת האוצר 2025. מה שבטוח הוא שבעיית מניין לא תהיה כאן. על הצד המקצועי במינויים ניתן לחלוק בלשון המעטה, אבל כל עוד הנאמנות היא זו המשחקת תפקיד - כל השאר נסלח.
מאז שנכנס לתפקיד בסוף 2022, אלה היו המאפיינים הבולטים בשרשרת המינויים של סמוטריץ' - מאפייני האליטה האשכנזית שהובילו אותו בבחירותיו. עם כניסתו ללשכת השר הוא מינה למנכ"ל משרדו את שלומי הייזלר, ששימש עד אז כראש מטה התכנון הלאומי. ניסיונו הכלכלי של הייזלר בתחום המקרו־כלכלה היה מוגבל, ובתחום העסקי הוא היה חסר ניסיון. אבל כל עוד הוא נמנה עם המחנה הנכון, הכל בסדר.
הייזלר לא בזבז זמן, וכראש ועדת האיתור לתפקיד מנהל רשות המיסים בחר בשי אהרונוביץ'. למען ההגינות, אציין שאף שאהרונוביץ' תואם בול את מודל המינויים (גבר אשכנזי חובש כיפה סרוגה), מדובר במינוי מוצלח ומקצועי - ונתוני עודף גביית המיסים מעידים על כך.
הלאה. שר האוצר מינה את עו"ד ספי זינגר, שותף לשעבר במשרד עו"ד הרצוג פוקס, כיו"ר רשות ניירות הערך במקום ענת גואטה. יו"ר הרשות הוא אחד התפקידים החשובים ביותר בצמרת שוק ההון, אך למרות זאת - נבחר אדם חסר ניסיון, שעל תפקודו המקצועי מושמעת ביקורת מעת לעת.
גם ד"ר שמואל אברמסון, הכלכלן הראשי במשרד האוצר, הוא כמובן אשכנזי, וניחשתם נכון - חובש כיפה. כיועץ המשפטי לאוצר מונה חובש הכיפה עו"ד דודי קפלן, הסגן של אסי מסינג, היועץ הפורש הדעתן.
הייזלר החזיק מעמד בהנהלת האוצר כשנתיים, ואחר פרישתו מונה כמחליפו אילן רום. רום הוא יוצא המוסד, שבניגוד למינויים בעבר - לא צמח במשרד האוצר. הוא חסר ניסיון מקרו־כלכלי או מיקרו־כלכלי, למעט תפקידו כמנכ"ל מועצת בנימין. בהנהלת האוצר מספרים שבישיבות רום מרבה לשתוק, כאילו הנהלת האוצר נמצאת בעיצומו של דיון על מבצע ביפרים פיננסי.
בשבועות הקרובים יפרוש מתפקידו גם יהלי רוטנברג, החשב הכללי. תיראו מופתעים, גם הוא חובש כיפה. לא צריך להיות חכם גדול כדי לדעת מה יהיו הקריטריונים לבחירת החשב הכללי הבא.
נחזור לפרישת הממונה על התקציבים. תהליך הבחירה כל כך מקרטע, עד שגרדוס נאלץ כאמור בשבוע שעבר להאיץ בשר האוצר למצוא מחליף: "אומנם לכהונתי נותרו עוד חודשיים, אך בשל העובדה שאנו עדיין מצויים בתקופה מאתגרת, קיימת חשיבות רבה במינוי מחליף לצורף חפיפה מלאה ויסודית", כתב. מנכ"ל משרד האוצר פנה לאנשי משק ולפרופסורים וביקש להמליץ על מועמדים, אבל ללא הצלחה.
לסיכום, תמונת המצב היא זו: בהנהלת האוצר לא מכהנת שום אישה. שר האוצר הקודם יאיר לפיד דרש, כמדיניות, שבהנהלת האוצר תכהן לפחות אישה אחת. כך גם היה בתקופת משה כחלון באוצר. אז נכון שיש מקרים יוצאי דופן. מטריצת המינויים ברורה. הממונה על שוק ההון עמית גל, שמונה לתפקידו לאחר תקופת מבחן ארוכה, הוא יוצא דופן. כל השאר דתיים אשכנזים וימניים.
בעצם, שר האוצר מחקה בהתנהלותו את הבוס שלו. ראש הממשלה מרבה למנות לתפקידים הבכירים בעלי תפקיד מסורתיים, ובעיקר בעלי כיפה שחורה. הוא מאמין שאנשי הדת נאמנים הרבה יותר למקור מהחילונים, שאין להם אלוהים בכל הנוגע לבעיה המכונה יושרה מקצועית. אבל כפי שכבר נוכחנו, בחקירות תיקי האלפים עדי מדינה לא מעטים היו חובשי כיפה שחורה. מתברר כשריח הליזול נישא באוויר, אפילו בעלי הכיפה חרדים - אבל לגורלם - ואין להם אלוהים.