מדינת סיכה כמו ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה מבחינת ההון האנושי (ראו חוק ההשתמטות), ובוודאי לא מבחינה כלכלית, מלחמות לוקסוס. זה לא משחק מחשב. עם תקציב של כ־600 מיליארד שקל ותוצר של 2 טריליון שקל, אפילו ל"מעצמה" כמונו קשה לנהל מלחמה ארוכה עם איראן, המרוחקת מאיתנו 1,500־2,000 ק"מ, ללא מועד תפוגה. ועדיין, ובאופן לא מפתיע, השיקולים הכלכליים של בנימין נתניהו הוזנחו, ולרגע נדמה שהפכנו למעצמה.
תקציב הביטחון ל־2025 הסתכם על הנייר ב־110 מיליארד שקל, אבל זה נייר לקמוס. ההוצאה עלולה להמריא ל־200 מיליארד שקל. תקציב 2025 הוא קרקס על הקרח, שיחווה בקרוב פינוי־בינוי. הוא יציב בערך כמו המשטר באיראן. באופוזיציה תפסו את הפרינציפ והבינו שבאוצר עובדים עלינו.
לדבריה, "זאת התנהלות מכוונת. תקציב עם תרחישי מלחמה היה כופה על הממשלה לקצץ כספים פוליטיים ולהדק חגורה. אבל שר האוצר העביר תקציב בהנחה של שגרה ביטחונית, כי רק כך יכול היה להמשיך ולהעביר כספים פוליטיים".
השניים מתקדמים ודורשים מאנשי האוצר לטפל בדחיפות גם במתווה הסיוע לעסקים. שר האוצר מצפצף ומסתפק בשלב זה בפגישות לפרוטוקול עם ראשי המגזר העסקי ובמסיבות עיתונאים זחוחות. באוצר נדבקו בחטא ההיבריס מהצלחות המלחמה ובוחרים להתעלם מרעשי הרקע. כששיתופי המלחמה רועמים, מוזת האופוזיציה מושתקת.
תגובות מנותקות אלה עומדות בסתירה לגידול ברמת הסיכון בשוק איגרות החוב ולתוכניות חברות דירוג האשראי הבינלאומיות, כמו S&P. בהחלטות האחרונות הם לא הביאו בחשבון תסריט מלחמה עם איראן, והשבוע אותתו על כוונותיהם לבחון מחדש את הדירוג.
התעלומה הכמעט בלתי נתפסת היא תוצאות המסחר החיוביות בבורסה בתחילת השבוע. בעיצומה של המלחמה, הבורסה עברה מירידות לעליות בשעה שבכל מלחמות העבר הבורסה הגיבה בפאניקה. אנליסטים ניסו השבוע לפענח את פשר התעלומה: "חרף אי־הוודאות סביב הכיוונים שהמלחמה עלולה להתפתח, השווקים רואים גם אור בקצה המנהרה ופתרון ארוך טווח למשבר האזורי. בתרחישים מסוימים המלחמה הזו עשויה להוות קטליזטור לסטטוס קוו חדש באזור", הוסבר.
לגבי מצב המשק נכתב: "הוצאות מערכת הביטחון תהיינה גבוהות מהמתוכנן, אף שלא ברור כמה מעלויות המלחמה מול איראן תוקצבו. העלויות האזרחיות תתרחבנה גם בשל הצורך לפצות עסקים".
כדי להימנע מהורדת דירוג האשראי, יש חובה בקיצוץ תקציבי משרדי הממשלה בכ־10 מיליארד שקל. על הפרק - הגדלת האוברדרפט הלאומי והעלאת יעד הגירעון, העומד על 4.9% מהתוצר. ומה עם מיסים? בהנחה שהבחירות יוקדמו (לאחר שריקת סיום המלחמה באיראן ועסקת חטופים), המיסים לא יעלו, ובמקרה של כלכלת בחירות - ייתכן שחלקם יבוטלו.
האליטה האשכנזית
גרדוס ער לדרך הקלוקלת שבה מונו עד היום מחליפים לפורשים. למינויים יש עד כה מכנה משותף: גברים ממוצא אשכנזי, החובשים כיפה סרוגה ובדרך כלל נמנים עם הצד הימני במפה הפוליטית. במידת האפשר, רצוי ניסיון כלכלי. זה סף הכניסה להנהלת האוצר 2025. מה שבטוח הוא שבעיית מניין לא תהיה כאן. על הצד המקצועי במינויים ניתן לחלוק בלשון המעטה, אבל כל עוד הנאמנות היא זו המשחקת תפקיד - כל השאר נסלח.
הייזלר החזיק מעמד בהנהלת האוצר כשנתיים, ואחר פרישתו מונה כמחליפו אילן רום. רום הוא יוצא המוסד, שבניגוד למינויים בעבר - לא צמח במשרד האוצר. הוא חסר ניסיון מקרו־כלכלי או מיקרו־כלכלי, למעט תפקידו כמנכ"ל מועצת בנימין. בהנהלת האוצר מספרים שבישיבות רום מרבה לשתוק, כאילו הנהלת האוצר נמצאת בעיצומו של דיון על מבצע ביפרים פיננסי.
נחזור לפרישת הממונה על התקציבים. תהליך הבחירה כל כך מקרטע, עד שגרדוס נאלץ כאמור בשבוע שעבר להאיץ בשר האוצר למצוא מחליף: "אומנם לכהונתי נותרו עוד חודשיים, אך בשל העובדה שאנו עדיין מצויים בתקופה מאתגרת, קיימת חשיבות רבה במינוי מחליף לצורף חפיפה מלאה ויסודית", כתב. מנכ"ל משרד האוצר פנה לאנשי משק ולפרופסורים וביקש להמליץ על מועמדים, אבל ללא הצלחה.
בעצם, שר האוצר מחקה בהתנהלותו את הבוס שלו. ראש הממשלה מרבה למנות לתפקידים הבכירים בעלי תפקיד מסורתיים, ובעיקר בעלי כיפה שחורה. הוא מאמין שאנשי הדת נאמנים הרבה יותר למקור מהחילונים, שאין להם אלוהים בכל הנוגע לבעיה המכונה יושרה מקצועית. אבל כפי שכבר נוכחנו, בחקירות תיקי האלפים עדי מדינה לא מעטים היו חובשי כיפה שחורה. מתברר כשריח הליזול נישא באוויר, אפילו בעלי הכיפה חרדים - אבל לגורלם - ואין להם אלוהים.
התרעות פיקוד העורף