מדובר בצעד תקדימי, שמאותת על שינוי דוקטרינרי במדיניות האמריקנית כלפי איראן, ועל מעבר ממניעת עימות ישיר – להתערבות ישירה ומדויקת.
מכאן - השאלות העקרוניות רק מתחילות. האם המתקנים שהותקפו אכן הושבתו כליל? והאם המלאים המועשרים – אותם אורניום שאיראן אגרה בהפרה בוטה של הסכם הגרעין – נפגעו בצורה שמסכלת את מאמצי ההעשרה בעתיד הנראה לעין?
מעבר לשאלות הטכניות, עולות שאלות גיאו־אסטרטגיות עמוקות יותר: כיצד יגיב המשטר האיראני? האם תבוא תגובה ישירה, או שמא יפעיל את שלוחותיו ברחבי המזרח התיכון?
תמונת המצב בזירות הפרוקסי מבהירה עד כמה השטח נפיץ: בגבול הצפון, חיזבאללה נמצא במצב כוננות גבוה – "על הגדר", תרתי משמע. מדינת לבנון עצמה מנסה ככל יכולתה למנוע הידרדרות שתסחוף את המדינה כולה לתוך העימות.
השאלה ששואלים בישראל – האם אנו בפתחה של מלחמה ממושכת? האם התקיפה האמריקנית תרתיע את טהראן או תוביל להסלמה בלתי נשלטת?
תהייה נוספת: האם זוהי תחילתו של תהליך פנימי בתוך איראן עצמו. האם לחץ צבאי חיצוני משותף , כעת - לא רק ישראלי, אלא גם - אמריקאי - מסוגל להוביל לערעור היציבות של המשטר? בשלב זה אין לכך אינדיקציות ברורות – אך מוקדם לקבוע.
כך או כך, לאחר הלילה, המזרח התיכון נכנס לשלב חדש. הקלפים נטרפו, והמהלכים הבאים של איראן, ארצות הברית וישראל יקבעו לא רק את גורל העימות הנוכחי – אלא את כיוון האזור כולו.
התרעות פיקוד העורף