המראות בשכונה התל אביבית הוותיקה היו קשים למראה. בניינים נחרבו והנזקים גם הגיעו לרדיוס נרחב של מאות מטרים.
שוב חזרו על עצמם המראות של צוותי החילוץ וההצלה – כבאות הצלה, פיקוד העורף, משטרה מד"א, וארגוני הצלה נוספים, סורקים באומץ רב בין ההריסות, מחשש ללכודים ועוברים דירה אחר דירה, כדי לוודא שאין לכודים ובמידת הצורך, מחלצים דיירים מממ"דים שדלותיהם התעוותו מהפיצוץ הסמוך.
הצוותים המחלצים ראויים להוקרה. גם במצב של חוסר ודאות אודות הצפוי באזור בו התפוצץ הטיל, הם מבצעים את עבודתם במסירות רבה ובמקצועיות. לצידם, גם הגיעו לשטח צוותי חברת החשמל, שתוך שעות ספורות החזירו את אספקת החשמל למאות לקוחות באזור.
גם צוותים עירוניים הגיעו ועיריית תל אביב הקימה מרכז קליטה ראשוני בתיכון אליאנס. דיירים, בהם ותיקים והורים עם ילדיהם, יצאו עם תיקים קטנים, בתוכם הספיקו לדחוס חפצים אישיים מעטים. חלקם הותירו מאחור זכרונות של עשרות שנים, הכוללים אלבומי תמונות ומזכרות, בתקווה שהם שרדו.
כל אחד ואחת מהמפונים הם עולם ומלואו. חייהם השתנו ברגע, אבל היו ביניהם כאלו שעוררו השראה. "הנזק לדירה כבד, אבל נזקים ניתן לתקן, העיקר שלא נפגענו", סיפרה אשת חינוך שיצאה מדירתה עם בתה.
דייר נוסף, ניסה למצוא נחמה נוספת: "הבניין בו אני גר היה אמור לעבור בעתיד פינוי-בינוי, כעת אחרי שנהרס, ההליך יהיה מהיר יותר. אנחנו בריאים, חזקים וננצח". כמי שסיקר שורת מתחמים שספגו נזקים כבדים, המראות של ההרס חוזרים על עצמם ולצערי, גם הפכו לשגרה. אבל קשה מאוד להתרגל לשגרה כזו של הרס.
היו כמה וכמה ניסים, שמנעו פגיעות קשות בגוף, והתנהגות מופתית של תושבים שנשמעו להנחיות והיו בעת נפילות הטילים במקלטים, או בממ"דים. חשוב לזכור: כמעט בכל זירת הרס יש את התמונה הזו, זו שעוצרת את הנשימה ומרגשת מדינה שלמה.
השוטרת עם התינוקת בידיים, הכבאי עם הכלב שנפצע, או איש פיקוד העורף שמחלץ את הקשישה מבין שברי הבטון. הם לא עושים את זה בשביל הצילום. הם גם לא חושבים באותו רגע על הסכנה. הם אלה שדוהרים לתוך האש, הבניינים המטים לנפול, חומרי הנפץ שעלולים להיות במקום, בשעה שאחרים עושים הכל כדי לברוח משם.
זה כבר טבוע בהם, להציל חיים, אינסטינקט. כל אחד ואחת מהם הוא גיבור בדיוק כמו חבריהם שמטילים את הפצצות באיראן.
התרעות פיקוד העורף