שקט־בשקט ובאין רואה, עולים בזמן המלחמה מחירי מוצרים

מרגש לראות את עם ישראל בשעתו הקשה, שהינה גם שעתו היפה. מתנדבים במאות, עוזרים, תומכים, מנקים אזורים שנפגעו, אוספים פריטי לבוש - באמת ארץ ישראל היפה, שיופיה בולט הרבה יותר בזמן מצוקה לאומית. אבל יש גם קוצים בגינת הוורדים. קחו, למשל, את העלאת המחירים ברשתות השיווק: בשקט־בשקט ובאין רואה, עולים בזמן המלחמה מחירי מוצרים, חלקם בעשרות אגורות וחלקם בשקלים.

אני מפנק את עצמי מדי בוקר במעדן מועשר בחלבון. המחיר המצוין על המדבקה היה 6.90 שקלים. על מדבקה זו הודבקה ברישול מדבקה המציינת את המחיר החדש - 7.20. יומיים־שלושה לאחר מכן ציינה המדבקה 7.50 ומיד לאחר מכן 7.80. ידיעת החשבון שלי הבהירה לי שיש כאן קפיצה של יותר מ־12% בתוך ימים ספורים. מכל אבקת מרק עוף שעלה 21.90 שקל, מתהדר עכשיו במדבקה עם מחיר חדש - 23.90.

זו שעת כושר של עבריינים שחודרים לבתים הרוסים וגונבים מכל הבא ליד; שעתם של הסקרנים שמתקהלים באזורים שנפגעו ולא שועים לתחנוני כוחות הביטחון שמנסים להרחיקם; ומה אפשר לומר על דיירי הבניינים המשותפים שטורקים את דלת המרחב המוגן בפניהם של אזרחים מבוהלים שמבקשים מחסה בעת אזעקה?

ואיך, לעזאזל, להתייחס לעוד שני מרגלים לטובת איראן שנתפסו לאחרונה? ממש גיס חמישי. מרגיז אותי שמדינה מועדת לפורענות כמו שלנו אינה ערוכה לשעת חירום. נכון שאנשי פיקוד העורף, כוחות המשטרה והרשויות המקומיות עובדים מסביב לשעון על מנת לעזור לתושבים, אבל התארגנות מעבר לזה אין. ממש כמה דקות לאחר נפילת הטיל שממנו נפגעה מרפאתי, הקימו בסמוך שני אוהלים של כוחות הסיוע - אבל זה לא מספיק.

נכון, לא הכל רע, יש גם הרבה טוב ואפילו טוב מאוד, אבל אלו שנפגעים - הדרך שלפניהם רצופת מהמורות, רבה וארוכה ולא תמיד יש מושיע.