לא זו בלבד שהתערבות ארה"ב לצד ישראל היא בראייתו של פוטין מהלך דרסטי שעלול לגרום להסלמה נוספת במשבר, המתקפות האמריקאיות והצטרפותם של גורמים נוספים לעימות, ובהם "מעצמות שאינן אזוריות", דוחפות את העולם, לדבריו, "לנקודת קיצון מסוכנת ביותר". שכן, מעבר לאיום הטמון בהימשכות המלחמה והסלמת הסכסוך עם איראן, במוסקבה גובר החשש מפני ערעור היציבות האזורית שתגלוש לשכנותיה בקווקז ובמרכז אסיה ואף תאיים עליה.
בראייה גיאופוליטית וגיאו־אסטרטגית רוסית רחבה, אין ספק אפוא שמדובר בנקודת זמן קריטית ובסיטואציה מורכבת ונפיצה ביותר. הסכסוך עם איראן והסבירות להידרדרות המצב הביטחוני באזור מגבירים את האיום כלפי האינטרסים והנכסים האסטרטגיים של רוסיה ברחבי המזה"ת, כדוגמת השמדת מתקני צבא באיראן, אובדן אמל"ח וציוד צבאי רוסי מתקדם, לרבות טכנולוגיות גרעיניות שסייעו בין היתר בהקמת תחנת הכוח הגרעינית בבושהר, שהופצצה על ידי ישראל וארה"ב. זאת, נוסף על הגבלת נגישותה לנמל טרטוס ובסיס חיל האוויר בחמיימים שבסוריה, נוכח נפילת משטר אסד בדצמבר 2024.
על פניו מסתמן כי הימנעות מאספקת סיוע צבאי חיוני לטהרן במהלך 12 ימי הלחימה, לרבות מטוסי קרב מתקדמים (סוחוי 35) ומערכות הגנה אווירית (400S) שהובטחו לה בעבר, מציבה את מוסקבה בפני אתגר עצום. לא זו בלבד שרוסיה "שקוראת נכון את המפה" ונוקטת "ריאל פוליטיק" מובהק במאבקה באוקראינה, אלא שמבחינתה - תמיכה צבאית באיראן כרוכה ב"מחיר" גבוה מדי.
מהלך זה עלול לפגוע לרעה ביחסיה של רוסיה עם ישראל וכן עם מדינות ערב והעולם המוסלמי, בדגש על נסיכויות המפרץ בהובלת סעודיה ואיחוד האמירויות. כל זאת, בין השאר, נוכח העובדה שפעילות הטרור ויכולות הגרעין האיראניים מהוות איום ביטחוני, קיומי וישיר עליהן. בנוסף, רוסיה מתמרנת כבר שנים בין איראן לישראל, בזמן שכ־2 מיליון איש ממוצא רוסי מתגוררים בה וכ־15% מאוכלוסיית רוסיה הם מוסלמים.
תלות מול תלות
כך או אחרת, למרות קריאתו של ראש הקרמלין לכל הצדדים לשמור על איפוק ולהימנע מאסקלציה, ניכר כי המאבק באיראן טומן בחובו לא מעט הזדמנויות כלכליות ואסטרטגיות עבור רוסיה. שכן לצד העלאת מחירי הנפט – שמסייעים לייצוב הכלכלה הרוסית שנתונה באינפלציה גבוהה – החרפת המתיחות בין הצדדים, צפויה להוביל להגדלה משמעותית של הביקוש הסיני לאנרגיה רוסית. זאת מאחר שסין הגדילה ב־2024 את יבוא הנפט הגולמי שלה מרוסיה, שהיווה 21.5% מסך יבוא הנפט הכולל שלה, לעומת ממוצע של 15.5% בין 2018 ל־2021.
זוהי סיטואציה מורכבת כשלעצמה, שנובעת בין היתר מהקטנת יצוא הנפט האיראני לסין, שמובילה במקביל לצמצום תלותה של מוסקבה בבייג'ינג תוך הרחבת כושר התמרון שלה. בנוסף, החרפת המשבר האיראני שממקד אליו תשומת לב עולמית, מאפשרת לפוטין לקצור הישגים במלחמה באוקראינה. הסטת תשומת הלב והמשאבים של מדינות המערב מממהלכיו, מאפשרת לו להמשיך לתקוף ביתר שאת את העורף האוקראיני, לכבוש שטחים ולהכניע את ממשלת קייב (לפי דיווחים של ה־BBC הבריטי, רוסיה שיגרה 440 רחפנים לעבר קייב ואודיסה ביום חמישי שעבר, שגרמו למותם של כ־30 אוקראינים ולפציעתם של כ־100 בני אדם נוספים).
דרוש שינוי דיסקט
ואכן, בראייה אסרטגית כוללת, אין ספק שרוסיה נדחקה עד כה במידה רבה לעמדת משקיפה מהצד במלחמה. עם זאת, כניעת איראן – המהווה אינדיקציה נוספת לחולשתה, במיוחד לאחד קריסת משטר אסד וריסוק חיזבאללה ו"ציר הרשע" – מעמידה במבחן את מנהיגותו של ראש הקרמלין. בנוסף, על פניו מסתמן כי דווקא הפגיעה הקשה בהנהגה האיראנית והכנעתה ללא תנאים מגבילים, מחזקות את חשיבותה של המעורבות המדינית־ביטחונית של רוסיה במזה"ת, תוך חידוד ה"מחיר" שהיא תשלם נוכח היעדרותה ממנו.
זאת ועוד. קרבתה הפיזית לאזור העימות והיותה בת בריתה שמעורבת עמוקות בזירה האיראנית, ממחישה את הצורך הדחוף בשינוי גישתה של רוסיה כלפי איראן, תוך שמירה על איזון עדין ותמרון בינה לבין ישראל וארה"ב. כמו כן היא מדגישה את תפקידה החיוני, במיוחד כעת, בבלימת השפעתם האזורית של טורקיה, קטאר וגורמים לא־מדינתיים אחרים, ובהם ארגוני טרור אסלאמיסטיים הפועלים בחסותן ברחבי סוריה והאזור.
בתוך כך, התבוננות גיאופוליטית רחבה מראה כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן – מוגבלת ושברירית ככל שתהיה – משרתת את האינטרסים של רוסיה. היא משמרת את הגמישות הדיפלומטית של מוסקבה ומונעת הסתבכות צבאית לא רצויה במלחמה. עם זאת, היא גם מדגישה את עמדתה האופורטוניסטית ושברירויות השותפויות שלה במיוחד עם טהרן, שעלולה לנצל את תמיכתה המאופקת של מוסקבה כחרב מתהפכת / נשק נגד ישראל והמערב.
התרעות פיקוד העורף