בשלב השני, לישראל אסור לקבל שום הסכם מדיני שאינו כולל את שינוי כללי היסוד ביחסים בין איראן לבנינו. הנשיא טראמפ מדבר על הסכם שלום בין ישראל לאיראן, אבל לא ניתן לעשות שלום עם מדינה שמצהירה בריש גלי על כוונתה להשמיד את המדינה האחרת. על כן, הסעיף הראשון בהסכם מדיני עם איראן חייב לכלול את הסתלקות משטר האייתוללות מכוונתו להשמיד את ישראל.
להסתלקות זו יש ממד הצהרתי וממד יישומי. בכירי המשטר האיראני חייבים להצהיר בפומבי על ביטול הכוונה להשמיד את ישראל, כולל כל נוסח מתחכם כמו "להשמיד רק את המשטר הציוני". במקביל, איראן חייבת לפרק כל איום צבאי על ישראל, כלומר, להפסיק כל העשרת אורניום בשטחה וכל פעולה לכיוון נשק גרעיני, לפרק את תוכנית הטילים הבליסטיים שלה, ולהפסיק לממן גורמים הנלחמים בישראל כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי.
בלי הסתלקות מפורשת של המשטר האיראני מהכוונה להשמיד את ישראל, להסכם מול איראן לא יהיה שום ערך. אנחנו חייבים המון לנשיא טראמפ ולארה"ב, אבל העקרונות שציינתי ביחס להפסקת האש ולהסכם המדיני עם איראן עומדים בליבת האינטרס הלאומי של מדינת ישראל. לפיכך, חובה על הממשלה לעמוד על עקרונות שקריטיים לעתידנו, גם אם המחיר הוא הגעה לסף עימות מדיני עם הידיד הכי גדול שלנו.
דגן הסביר שבאמצעות פעילות חשאית נרחבת, כולל חיסולים ופעולות חבלה, אפשר לעכב את תוכנית הגרעין האיראנית למשך שנים ארוכות, וזאת בהשקעה קטנה לאין שיעור בהשוואה לפעילות צבאית, ובהרבה פחות סיכונים לישראל (דגן סבר שיש לפעול צבאית נגד איראן רק כשהסכין תהיה על הצוואר). כזכור, באותה העת חיזבאללה וחמאס, שנשלטו על ידי איראן, כוחם עדיין היה במותניהם, ובסוריה העמיקה האחיזה האיראנית לאחר פרוץ מלחמת האזרחים שם.
היכולת הצבאית שלנו לפגוע באתרי הגרעין באותה העת הייתה קטנה בסדרי גודל בהשוואה למצב כיום. כל גורמי הביטחון טענו אז שגם אם התקיפה תצליח, היא תסיג את תוכנית הגרעין בשנה או בשנה וחצי במקרה הטוב, ובמקביל איראן תקבל גושפנקה מלאה לרוץ לפצצה גרעינית. אחד משרי הימין בקבינט תיאר את תוכנית התקיפה שהייתה אז בתור "דרדל'ה".
אף שנתניהו התעקש בתחילה על פעולה צבאית, בסוף הוא קיבל את הצעתו של דגן, ויד אלוהים הכתה בתוכנית הגרעין האיראנית. על פי מקורות זרים, המוסד חיסל אישים מרכזיים בתוכנית הגרעין וביצע שורה של חבלות, כולל תולעת מחשבים שהסבה נזקים למערך הצנטריפוגות. פעולות חשאיות אלו גרמו לעיכובים משמעותיים ביותר בתוכנית הגרעין האיראני, וזאת ללא מלחמה גלויה על כל סכנותיה.
על כל פנים, נתניהו הוא האחראי העיקרי לעידוד שנתן לטראמפ לצאת באופן נמהר מהסכם הגרעין. קל וחומר שלא הכין שום אסטרטגיה לאפשרות הוודאית שיציאת ארה"ב מההסכם תחזיר את איראן להעשיר אורניום לרמה צבאית ולהתקדם כברת דרך משמעותית לכיוון פצצה. כמעט אין חולק היום על כך שהיציאה מתוכנית הגרעין, ללא שום אסטרטגיה חלופית, הייתה טעות קשה. לפיכך, לצד הקרדיט שמגיע לנתניהו בצדק רב, אין להלבין את טעויות העבר שהביאו את איראן לסיפה של פצצת אטום.
בסוף אוקטובר 2024, מיד לאחר התקיפה הישראלית על מערך ההגנה האווירית של איראן, הציג גלנט בקבינט מכתב נוסף שבו טען שהמלחמה מתנהלת "בלי מצפן" והדגיש את הצורך ב"שימורה של איראן מחוץ למלחמה". אין להתפלא על השקרים האלו של גלנט, משום שזו דרכו של האיש. הוא הרי כבר שיקר על כך שהוא בכלל זה שהציע את התוכנית המקורית לחלוקת המזון במתחמי הסיוע ברצועת עזה, אף שהוא בעצם סיכל זאת, עד שהודח.
לאורך חודשי המלחמה הוא שב ושיקר כשטען שחמאס פורק מבחינה צבאית ועומד על סף תבוסה, בה בעת שחמאס המשיך להילחם ולגבות מחיר דמים כבד מכוחותינו בגלל אסטרטגיית "הכניסה ויציאה" הכושלת שלו ושל הרמטכ"ל הקודם הרצי הלוי. הוא גם שיקר וטען שתמך בהפעלת מבצע הביפרים בספטמבר האחרון, כאשר האמת היא שהתנגד לה בתוקף בזמן אמת, ובאורח פלא צצו אז הדלפות בדבר "צעדים פזיזים שמתכננת ממשלת ישראל בצפון".
לאחרונה הוא אף שיקר במצח נחושה בתוכנית "הפטריוטים", והכחיש שקרא בקבינט להשיג אישור מוקדם מהאמריקאים למבצע חיסולו של נסראללה. מסתבר שגם חודשים לאחר הדחתו, גלנט מתעקש להמשיך להראות לציבור שהוא לא רק שר הביטחון הכושל ביותר שהיה בתולדות מדינת ישראל, אלא גם אדם בעל זיכרון סלקטיבי במיוחד.
התרעות פיקוד העורף