זה בדיוק ההבדל בין הכרעה צבאית, שבה אתה לא מאפשר לצד השני יכולת תגובה פיזית – לבין הרתעה שהיא תודעתית: השפעה על הנפש, שמובילה את הצד השני לפעול כאילו מרצונו. אבל זה יותר מסתם העדפה טקטית. טראמפ לא רק רוצה לנצח, אלא מעוניין שיכירו בכך שהוא "גאון המו"מ". מטרה זו חשובה לו לפעמים יותר מהתוצאה עצמה. הניצחון החשוב ביותר עבורו הוא זה שמאשר את דמותו העצמית כמי שמצליח לעשות "עסקאות" שאיש אחר לא היה מסוגל לעשות.
הנדסת תודעה
הרעיון הוא לגרום לאיראן להרגיש שהיא מנצחת באמצעות קבלת העסקה, במקום שתרגיש שהיא מפסידה על ידי ויתור. זה מצריך לדלג על הסיפוק הרגשי של הכנעת האויב, לטובת תוצאה מעשית טובה יותר.
הישג כפוי נראה כמו אגרוף. הישג שנראה כהסכמה – זו כבר הנדסת תודעה. כאן טמונה הגאונות במהלך של טראמפ, שמבין שהניצחון הטוב ביותר הוא כשהאויב בוחר להפסיד. לא משום שהוא חייב, אלא משום שהוא משוכנע שזה טוב בשבילו. הישג כזה מצריך רמה גבוהה הרבה יותר של תחכום פסיכולוגי מאשר סתם הפלת משטרים.
במקום לגרום לאיראן להרגיש שהיא מפסידה הכל, המטרה היא לגרום לה להרגיש שהיא בוחרת בחלופה הטובה ביותר מתוך האפשרויות שיש לה. זו האומנות של הניצחון הבלתי נראה – כשהצד השני עוזב את השולחן בהרגשה שהוא עשה עסקה טובה, גם אם במבט לאחור ברור שהוא ויתר על הכל.
העניין הוא שגם טראמפ מוכן לשלם מחיר על האשליה הזאת – לוותר על הסיפוק של הכרעה מוחלטת, לוותר על תמונות של דגלים אמריקאיים בטהרן, לוותר על הפלת משטר עוין. במקום זה, הוא מסתפק בשינוי התנהגות – שזה בסוף מה שבאמת חשוב.
התרעות פיקוד העורף