השחקנים האזוריים, ומרבית הקהילה הבינלאומית, סיפקו תמיכה לתקיפה הישראלית. אין להקל בכך ראש, לנוכח מעמדה של ישראל בשנתיים האחרונות סביב המלחמה בעזה. סביר שהמשך ההפרות האיראניות, כפי שבאו לידי ביטוי בדוח האחרון של הסוכנות לאנרגיה אטומית, עוררו דאגה בקרב מדינות אלה.
הפסיביות היחסית מצד רוסיה וסין מעניינת. שתי המדינות גינו, כצפוי, את התקיפות מצד ישראל, קראו לכינוס מועצת הביטחון, אולם לא נקטו מהלכים פרו־אקטיביים. נראה שהנשיא פוטין סבר שאין לו אינטרס לאתגר או להביך כעת את ממשל טראמפ, בתקווה שזה ישתלם לו ביום למחרת, בעניין המלחמה באוקראינה. מחירי האנרגיה עלו הרבה פחות מהצפוי, ולא נוצרה פאניקה בשוק העולמי. יש לזקוף זאת לטובת התיאום ההדוק שבין וושינגטון לבנות בריתה במפרץ, כמו גם לזכות העצמאות האנרגטית של ארצות הברית בשנים האחרונות.
ישראל יצאה, נכון לעכשיו, בתחושת הישגיות מוצדקת. היא הצליחה לקבל אור ירוק למתקפה מארצות הברית, חלומו של נתניהו זה שנים, ואף לצרף את וושינגטון לתקיפה חשובה של מתקני הגרעין. נותר להמתין להתפתחויות. בטווח הזמן הקצר, בשאלות יציבותה של הפסקת האש ומידת הנזק שנגרם לתוכנית הגרעין האיראנית. בטווח הזמן הארוך יותר יהיה צורך לענות על השאלה אם המלחמה לא הגבירה דווקא את הנחישות האיראנית להשיג יכולת גרעינית צבאית. סוגיית קריסתו של המשטר לא ניתנת להערכה. ברור שנחלש, אולם ההשלכות יתבררו רק בהמשך.
התרעות פיקוד העורף