סנשו פאנשו ודון קיחוטה חוזרים במופע הלעוס, כשעל הפרק שוב סגירת חטיבת החדשות של תאגיד השידור הציבורי. שר התקשורת שלמה קרעי וח"כ גלית דיסטל־אטבריאן, ששימשה בעבר עיתונאית בתאגיד, שוב מנפחים את החזה, וראש הממשלה שותק. הטיעון המרכזי של שר התקשורת מתבסס על רצון לייעל את השידור הציבורי ולהחזיר את אמון הציבור בכלי התקשורת.
קרעי טוען כי חטיבת החדשות נעשתה חד־צדדית, בלתי מייצגת ומזיקה לאמון הציבור במוסדות המדינה. אלא שהרקע הפוליטי שבו נעשה המהלך, כחלק ממאבק כולל של הממשלה הנוכחית במוסדות שנתפסים כ”שמאלנים”, אינו מותיר מקום לספק. הכוונה אינה טהורה, אלא טעונה באינטרסים פוליטיים מובהקים.
ייתכן כי חלק מהאנשים המעורבים בקידום המהלך, ובמיוחד ח”כ דיסטל־אטבריאן, פועלים ממקום טעון רגשית. דיסטל־אטבריאן הוזמנה בעבר לבירור בתאגיד השידור הציבורי כשהתברר שבזמן עבודתה שם היא כתבה נאומים בתשלום לשרה מירי רגב, מהלך ברור של ניגוד עניינים. זהו פגם מהותי באתיקה הציבורית.
חטיבת החדשות של תאגיד השידור הציבורי אינה מושלמת. יש בה מגישים שאינם מספקים את הסחורה, חלק מהתכנים מונוטוניים, והשידורים לא תמיד מחדשים או מעוררי עניין. מניסיוני האישי, כמי שכיהן בתפקיד בכיר בשידור הציבורי, אני יכול להעיד שנדרשת בחינה מחודשת של חטיבת החדשות בנושאי הרכב העובדים, איכות התכנים והקשר עם הציבור הרחב. דווקא בשל כך יש מקום לבצע רפורמה פנימית, ולא לחסל את המוסד כולו.
חטיבת החדשות של התאגיד, על אף הליקויים שבה, היא אחד המוסדות האחרונים של שידור עצמאי, גוף בלתי תלוי בממשלה או בגורמים מסחריים. זהו נכס דמוקרטי קריטי, שבמדינות רבות נחשב לעמוד השדרה של חופש העיתונות. סגירת חטיבת החדשות, שהיא למעשה חיסול הליבה הציבורית של התאגיד, תחזיר אותנו שנים לאחור. הנזק ארוך הטווח עלול להיות גדול בהרבה מהתועלת הקצרה שתופק, לטענת המצדדים במהלך.
לא באתי להגן על עובדי חטיבת החדשות של התאגיד. יש בהם לא מקצועיים, משעממים, או מתנשאים. אך הפתרון אינו לסגור את המערכת, אלא לנער אותה. גוף ציבורי אינו חסין בפני ביקורת, אבל הוא אינו אמור להיסגר רק כי אינו מיישר קו עם הממשלה. במקום להרוס, צריך לתקן. במקום להתלונן, יש לשפר. כל עוד המהלך לפגיעה בתאגיד נעשה ממניעים פוליטיים ולא משיקולים עיתונאיים, יש להתנגד לו בכל הכוח