ראשון ראשון ראשון. לפני כולם, לפני כולם: הדיוטי פרי בדרך לדמשק ולחלב. כתבה. ראיתי מודעה “מתארגן טיול לסוריה", ראיתי פרסומת בטלוויזיה: “סוף־סוף חו"ל, סוף־סוף דיוטי". הבנתי שעשו שלום עם סוריה ולא שמתי לב. לקחתי את האוטו ונסעתי לחו"ל, זאת אומרת לסוריה.

נכון שיש טיסות לשם, ונכון שמנו ספנות עושים שיט ללטקיה, אבל נסיעה לסוריה במכונית יותר בא לי. אפשר אחר כך להמשיך לטורקיה ולתוך אירופה הקלאסית. בתחנת מעבר הגבול ברמת הגולן מצאתי את המקום שהישראלים הכי אוהבים: הדיוטי פרי.

שם, ביציאה מישראל לסוריה, אפשר לקנות אוזניות במחיר שלא תאמינו (ולא תאמינו אחר כך, כשתמצאו שבפתח תקווה זה יותר בזול) ושלושה בקבוקי אפטר שייב שאתם לא סובלים במחיר של שניים.

בקרוב זה יגיע. יש גם דיוטי פרי כשחוזרים מהצד של סוריה לכיוון ישראל, אם מישהו מכם נכנס שם לדיוטי, שיביא לי קופסה של בקלאוות בחמאת כבשים.

קלוננו מלוא עולם

ובכן ובכן, הקלון של מערכת המשפט הישראלית נחשף בכל העולם, כאשר טראמפ צייץ. כשטראמפ כותב, זה לא עוד ציוץ. זו פריצת חדשות בכל פינה בתבל. מדובר בנשיא ארה"בנו, או כמו שאומרים כשרוצים להדגיש עד כמה הוא חשוב: נשיא פאקינג ארצות הברית (ואגב, היום נאחל: 4 ביולי שמח לארצות הברית).

כל מנהיג בעולם חייב לשים לב למה שטראמפ כותב, להכיר ולעקוב אחרי זה. זאת אומרת, לגלות כך מיד לצערנו את האמת על מערכות החוק והמשפט של ישראל.

מאז שטראמפ צייץ את הבושה הזאת, אנחנו כבר לא יכולים להסתיר בבית פנימה. זה יצא החוצה. אנחנו כבר לא יכולים להחביא זאת עוד, כמו שחשבנו שאנחנו יכולים לעשות. אין עכשיו דרך להכניס את זה בחזרה לחדר הכביסה המלוכלכת שלנו.

זהו עניין מכוער, אבל חשבנו שאף אחד לא יודע עליו, או לא מתעניין ממש, ובאמת מוטב שלא יידעו על מערכות המשפט הכוחניות שלנו. זה מביך. לא נעים מה שיחשבו על מערכת המשפט הישראלית כאשר טיפה יתעניינו, בעקבות הציוץ האדיר הזה, כי מה שייחשף יהיה גילוי נורא.

עד עכשיו הכל היה חסוי למחצה. בעולם אומנם ידעו במעורפל, אבל מי שידעו היו בעיקר מומחים לפוליטיקה ולמשפט, וגם הם לא ממש האמינו. הרי אי אפשר להאמין.

מעכשיו, בגלל מה שטראמפ אמר, כל אדם בעולם שמתעניין טיפה בנעשה סביבו, כל אחד או כל אחת ששואלים את עצמם מה מתרחש בעולם, ילמדו על מערכת המשפט הישראלית, כולל הפרקליטות ומערך החקירות שלנו, ואז, כל אדם ישר יגיד: מה? וישוב ויגיד: מה?? ועוד פעם יזעק: מה??? ועוד פעם, ועוד פעם עד שהוא יפרוץ בצעקה גדולה ספוגת תדהמה: מה?!!!

אי אפשר להסביר בשום אופן את האכזריות חסרת הלב והיושר כלפי העדים, כלפי הנחקרים, כלפי החשודים וכלפי כל מי שמערכת המשפט רצתה ברעתו. אי אפשר להסביר את ההמצאות בכתב האישום. הסיפור עלינו נחשף. כולל החקירות שנעשו בלי אישור, כולל ההאשמות בבדל שיחה שיש בה משפט שאולי יש בו המלצה לסייע למילצ'ן בקבלת ויזה המגיעה לו.

כולל האשמה בבקשה של יחצן לסיקור הוגן באתר אינטרנטי שולי, שכל אדם בעולם שיבדוק זאת עכשיו יגלה מיד שאפילו אחת מ־315 הדוגמאות לכך אינה נכונה. כולל סיגרים במתנה שהאפר שלהם הפך למוצג בזירת פשע. האמון במערכת המשפט הישראלית יגיע עכשיו גם מחוץ לישראל לרמה שאי אפשר לתאר נמוכה ממנה, ובצדק.

אפילו מתנגדי טראמפ, שברגע הראשון יקפצו ויגידו: הנה תפסנו את טראמפ בשטות ובטעות, הוא שוב המציא משהו, הנה הפייק ניוז שהוא מפיץ. ובצעד שמח יעוטו למצוא את השגיאה במה שטראמפ אמר על משפט ביבי ויתחילו לבדוק, יצטרכו מיד להודות: טראמפ דייק הפעם. כמו כל אדם ישר ורגיש לזכויות אדם בעולם גם הם יזדעזעו.

טראמפ עשה לנו נזק תדמיתי, כי כשאנשים ישימו לב למה שקורה במערכת המשפט שלנו, הם יגידו: מי היה מאמין שיש בעולם מדינה כזו, שמתקיים בה משפט כזה שמבוסס על האשמות כאלה ושיטות חקירה כאלה.

מאז שהמשפט הזה התחיל, אני אומר שאני לא מבין למה השופטים לא קמים, דופקים על השולחן ומודיעים: מספיק. גמרנו. אין משפט יותר.
איך השופטים מסתכלים לעצמם במראה כשהם לא מפסיקים את המשפט? אני לא מבין, לא אבין, אף אדם ישר בישראל לא יכול להבין, ועכשיו, משום שטראמפ חשף זאת, גם בכל עולם יעמדו תמהים ולא יבינו.

הטלפונים והאזעקות

ככה בערך סיפרה מילוש (מילי טנמן): הנה דבר שלא חשבתם עליו בזמן המלחמה. אתם חושבים שלשמוע פתאום את האזעקה בטלפון זה מלחיץ? לא לא לא. מה שיותר מלחיץ זה לשמוע 50 טלפונים עושים את זה בו זמנית, כשאת לא מצפה לזה.

אני עובדת בחנות טלפונים, וכל הטלפונים שבתיקון מתחילים ביחד. אחד מתחיל: “צבע אדום, צבע אדום", ואז עוד אחד “גלינג גלינג", ועוד אחד עם האזעקה “ווואווו ווווואוו", והכל כמו מקהלה, אבל מקהלה הכי נוראית שאי פעם תשמעו.

פינת השלולית

צפרדע אחד פגש בנסיכה כה נסיכית, שהעדינות של עורה הזכירה לו עלה כותרת של פרג שנפתח יום לפני המועד. הוא לא ידע מה היא תחשוב כשהוא יגלה לה שהוא כבר היה בעצם לפני כן נסיך, כך שאם היא תנשק אותו, הוא יהפוך לנסיך של פרק ב׳ שלו.

על כוס קפה (היא - חליטה) הוא גילה לה. היא השמיעה קול לא ברור, האכזבה סחטה אותו מריאותיה. “אני צריכה זמן לעכל את זה", אמרה הנסיכה, “תחזור לשלולית ואולי אגיע שוב כשהמצב יהיה לי קצת יותר מובן". “אבל תגיעי", אמר הצפרדע, “כי הפעם אני בטוח שנהיה נסיך ונסיכה לנצח". הנסיכה לא ענתה, רק חיוך קל עבר את שפתה, ככזה שאומר בלי מילים: אני אגיע. 