לא חסרים באמתחתם תירוצים לסחבת. פעם בעל הדין חולה, פעם עורך דינו. עורכי הדין מתחלפים, וכל עו"ד חדש מבקש דחייה כדי ללמוד את התיק. אפשר לבקש לפסול עדים, להמציא סיבות לגילוי מסמכים נוספים חדשות לבקרים ועוד. אך אין להתעלם כמובן ממבחן בוזגלו - שיטת הגרילה במערכה שמנהל הנאשם או הנתבע מוצלחת ועוצמתית בהרבה כשבעל הדין הוא גם ראש הממשלה.
מכונת הרעל הבינלאומית מפיצה שקרים ומייצרת פייקים בכמויות מסחריות במאמץ להפוך צודק לרשע ולהציג את התוקף כקורבן ואת הקורבן כתוקף. מכונת הרעל המקומית מפיצה אף היא שקרים ומייצרת פייקים במאמץ להציג את הנאשם בשחיתות כקורבן תמים וצח כשלג, ואת השופטים כולם, לא רק את שופטיו - כקושרי קשר זדוני נגד נבחר העם, כהתגלמות כל רע.
בין ליברמן לגפני
השאלה אם כן, למה להתעקש על מצג שווא של המשך המלחמה? למה לערוך סלקציה בין החטופים שבנס הצליחו לשרוד עד היום, בשעה שמצבם של שניים מהם, לפי הדיווחים, החמיר לאחרונה? למה להמשיך לסכן חיילים? למה להתעקש על עסקה חלקית נוספת המכונה "ההצעה הקאטרית"?
דחייה ועוד דחייה
תעיינו בהצעה המכונה "קטארית". ההצעה המקורית כללה שחרור של עשרה חטופים, זוכרים? חמאס כדרכו הערים קשיים, וב־22 ביוני דווח כי ישראל "התגמשה" והגישה הצעה מחודשת. על מה התגמשה הממשלה? על היקף הסיוע ה"הומניטרי"? על מספר המחבלים שאמורים להשתחרר? ואולי הציעה למי מראשי חמאס עזה שטרם חוסלו, מעבר בטוח למצרים או לקטאר?
הנשיא טראמפ ללא ספק אימפולסיבי, עקשן, פוליטיקאי מזדקן שאינו דוחה סיפוקים. אך הוא שמר על היכולת לזהות מניעים אמיתיים כשמדברים על עסקים. וגם על עסקאות. העסקה שהניח על השולחן ביום חמישי בשבוע שעבר היא פשוטה, ברורה וצינית: הלו, אתם שם בישראל. רוצים את החטופים שלכם בחזרה? רוצים את החיילים שלכם בבית, לכל הפחות לא בחורבות עזה? יאללה, קדימה, תמצאו דרך לסיים את משפט נתניהו. כל צד יקבל את מבוקשו. חמאס, את סיום המלחמה, גם אם לא אנשיו אלא מדינות ערביות ינהלו את עזה. נתניהו, את סיום משפטו. גם השושבין יבוא על סיפוקו, ישלים את הסכמי אברהם ויחתור בזכותם לפרס נובל לשלום.
אז נכון. העזתים הביאו את המלחמה על עצמם, ואין מלחמה צודקת ממלחמת חרבות ברזל. אך גם אין חדש תחת השמש. מדינה מודרנית, מתועשת, על אף יתרונה הצבאי והטכנולוגי, לא מסוגלת לנצח במלחמת גרילה. ע"ע האמריקאים בווייטנאם ובעיראק והסובייטים באפגניסטן. לישראל אין פתרון פלא. בכל מקרה, עזה באה על עונשה, אין חולק על כך.
אז נכון. ריח חריף של שחיתות וחוסר צדק עולה מהעסקה שהניח על השולחן טראמפ, אך במשפט, כמו במלחמה, אין חדש תחת השמש. גם מערכות במדינות דמוקרטיות נכשלות במבחן בוזגלו. אזרח שמסתבך בחובות נחשב לפושט רגל. לטייקון שהסתבך שמורה האופציה של "תספורת". פוליטיקאי בכיר שלרשותו משפטני צמרת, מוגן הרבה יותר מפקיד זוטר שסרח. אי אפשר לנהל משפט נגד ראש ממשלה מכהן. יש לו כל הכלים לבלום את ההליך. דחייה ועוד דחייה וחוזר חלילה. ובכל מקרה, במשפט ההיסטוריה - פרשת המתנות וכל קומבינה אחרת הן כאין וכאפס לעומת המחדל של 7 באוקטובר.
בעולם העתיק, בימי הביניים וגם בעת החדשה, בני ערובה נמנו מאז ומתמיד עם האליטה. נסיכים, בני אצולה, מפקדי צבא בכירים. השליטים לא נהגו לייחס חשיבות כלשהי לאזרחים מן השורה. בעולם המערבי המודרני השתנו הכללים. מדינות אירופה וארה"ב מייחסות חשיבות עליונה לאזרחים מן השורה ופועלות לחלצם. בתודעה העולמית ישראל נרשמה עד לאחרונה כמדינה שמקדשת את חיי אזרחיה ותמיד אבל תמיד נחלצת לעזרתם. בשנתיים האחרונות המיתוס נשבר.
בניגוד לטענות המתנגדים לעסקה, לכל עסקה - חמאס או כל ארגון טרור אחר לא יגיעו למסקנה כי מעתה משתלם לחטוף אזרחים ישראלים. אל לנו לזלזל באויב שלומד אותנו לעומק. ראשי ארגוני הטרור יגיעו למסקנה כי הממשלות בישראל לא מייחסות חשיבות לבוזגלו אם נחטף. לו הייתה למי מהחטופים זיקה למשפחות השלטון, הממשלה הייתה חותמת על העסקה כבר בשבועות הראשונים של המלחמה.
חייבים להכיר במציאות. נכשלנו כמדינה במבחן בוזגלו לא רק בפן המשפטי, אלא בסוגיית חיים ומוות. על כן אין מנוס, חייבים לסגור עסקה לשחרור החטופים לא רק עם חמאס, גם עם ראש הממשלה. כן, לסיים את המלחמה בעזה. כן, לסיים את משפט נתניהו.
התרעות פיקוד העורף