"יום אחד זה יקרה, בלי שנרגיש משהו ישתנה, משהו יירגע בנו, משהו ייגע בנו, ולא יהיה ממה לחשוש", זה היה השיר במופע הסיום של עילי שלנו, שסיים כיתה ו', לפני מספר ימים. הבכי והשאגות מהשורה שלנו כשראיתי אותו עולה להופיע לא פסקו, בעיקר כשהוא פתח את המופע, ואז חשבתי לעצמי, איך יכול להיות שעילי שנה הבאה חוגג בר מצווה, כשאני מרגישה בת 20?
אולי לא מבחינת המשקל הפיזי, אבל מבחינת המשקל הנפשי, איך יכול להיות שהשלתי קילוגרמים של מועקות בלב, כשבעצם עליתי בגלל שמחה ולעתים אכילה רגשית?
איך יכול להיות כשהסביבה על פי רוב אומרת לי שאני נראית טוב, למרות שאני לא במידות הדוגמנית שהייתי בעבר? האם אני משדרת משהו אחר? ולמה אני כבר מעל עשור בדיאלוג הבלתי פוסק, הנוכח הזה במראה "אני יכולה להראות יותר טוב", מתי כבר אהיה רזה דיה?
מחשבה זו הובילה אותי לניתוח מעמיק, ביני לבין עצמי, למה אני אף פעם לא מספיק מספיק, ואולי די כבר להעתיק, מחשבות, רגשות, שאיפות, חלומות, לרצות להיות משהו שאני אולי לא מבינה עד הסוף מהו, אולי לקראת יום הולדתי ה-42, שחל בסוף החודש, אשתדל להיות פחות, כדי להרגיש יותר. אולי אהיה פחות מרצה את הנורמלי, שהכל בעצם מסביב לא נורמלי וכל חיי הייתי עם סטיית תקן כזאת או אחרת. אז לקראת השנה הנוספת שעברתי ולכבוד חגיגות יומהולדתי המתקרב אודה ואאחל לעצמי מספר ברכות חשובות.
הלוואי ויהיה בי את האומץ להיות אמיצה, כמו שאני מאחלת לילדיי להיות. בכלל, הלוואי ויהיו בי הרבה דברים שאני מחנכת, שאנו מחנכים אליהם את ילדינו. הלוואי שאהיה תמימה בשאלותיי, כדי להמשיך ולפרוץ מחשבות משתקות ומבטים מגבילים. הלוואי ואמשיך לעשות דברים שאני מאמינה בהם בכל ליבי, ולא אסתכל ימינה ושמאלה לפחדים הרעבים של מה יהיה אם, ובכלל הלוואי ואוריד אחת ולתמיד מלקסיקון ליבי את צמד המילים הנשאל והבלתי נסבל של "מה יגידו". כי די, מתי כבר אלמד להבין שאינני מעניינת את הסביבה המורחבת הרחוקה יותר משיח רכילותי של חמש דקות.
הלוואי ואהיה בריאה בגוף ובנפש, הלוואי שאתגמש (גם במוח), הלוואי ואצליח לעשות עמידת ידיים של יותר מכמה שניות, הלוואי ולא אשען על הקיר. ואפרופו קירות, הלוואי ואשבור קירות של דעות קדומות, אמשיך לכתוב ולהגיד מה שעל ליבי ונפשי. הלוואי שאעמוד על ידיי ועקרונותיי כל חיי, ואלך עם ערכיי. הלוואי ותמיד אטפל בליבי המוצף ובנפשי המתרחבת. הלוואי ואמשיך ללכת לשיחות טיפול מגדילות חוצות ספרי פסיכולוגיה כדי להיות מועצמת יותר מאי פעם.
הלוואי שאבין את עצמי מתישהו, סוף סוף, ואולי זהו סוד הקסם שלי, שאיני מבינה את עצמי לגמרי, בדקויות, וזה בעצם גורם לי לרצות ללמוד ולחקור.
הלוואי שאמלא את ליבי ומחשבתי בקלוריות של בינה ודעת. אמשיך ללמוד ולהרצות, להרחיב את הבנותיי ולכבוש תאים במוח.
הלוואי ואמשיך לאהוב ולהיות נאהבת, כי זה טעם החיים עצמם. הלוואי ויקיריי יהיו בטוחים ומוגנים כל העת.
הלוואי וההווה והעתיד יטיבו איתם.
לגבי העבר - אם עשיתי טעויות, אני מתנצלת, אהוביי, גם אני תלמידה נצחית בחיים המשוגעים הללו.
הלוואי ויהיו בריאים, שלמים ומאושרים.
שנבחרי הציבור, יצדיקו את שמם, שיהיו מובחרים ולא רק נבחרים ושלא יברחו מאחריות.
ותודה לחסון על היותו כור מחצבתי, תודה לילדיי, צור ליבי, שחיסנו ובנו אותי עד היום ולהוריי שהביאוני עד הלום.
מזל טוב לי. יום הולדת שמח.
וכל הכבוד לי ששמרתי על שפיותי בשנה זו, כשהרוחות היו חזקות יותר לעתים.
התרעות פיקוד העורף