תשובת חמאס שהתפרסמה אתמול (שבת) לגבי חידוש המשא ומתן צריכה להטריד מאוד. אומנם ראש הממשלה בנימין נתניהו יוצא לחגוג בוושינגטון עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ את ההישג של ישראל וארצות הברית מול איראן, אווירה אופטימית נושבת כעת. אבל מצבנו לא בדיוק כל כך טוב שאפשר לפתוח שמפניה ולחגוג.
המציאות כרגע היא שצה״ל הצליח לנצח ולהפסיד באותו שבוע. הניצחון המזהיר בתקיפה באיראן הוא מהלך מרשים גם ברמה הטקטית וגם ברמה האסטרטגית. אומנם יש עוד מה לעשות מול איראן, יש צורך לפקח ולפעול באופן כזה שלא לאפשר לאיראנים לשוב ולהתעצם: לא בגרעין, לא בטילים ולא בבניית צבאות של טרור.
מבצע ״עם כלביא״ הוא היה כמו ניתוח משמעותי בגופו של חולה אונקולוגי, להוצאת הגידול. עכשיו הגיע השלב של המעקב וביצוע הטיפול הכימי והתרופתי כדי למנוע שוב את חזרת המחלה.
הסיפור בעזה הוא שונה. ישראל צריכה להכיר בעובדה כי היא נכשלה ב-7 באוקטובר 2023. אנחנו עכשיו משלמים את מחיר הכישלון. שר הביטחון ישראל כ״ץ והרמטכ״ל רא״ל אייל זמיר, נכשלו כישלון חרוץ בתפיסה שהובילו בחודשים האחרונים בעזה, תפיסה שמגיעה מהשריון: ״מה שלא הולך בכח הולך ביותר כח״.
בחודש מרץ ישראל ״שברה״, את הפסקת האש עם חמאס, וימים אחר כך היא יצאה למבצע ״מרכבות גדעון״. מטרת המבצע היה להביא להפעלת לחץ על חמאס, שיוביל אותו להתגמש במשא ומתן לשיחרור החטופים החיים והחללים.
האופן של המבצע היה בהכנסת כלל המערך הלוחם הסדיר של צה״ל למערכה. גיוס עשרות אלפי חיילי מילואים שהתפרסו בקווים שהסדיר פינה בצפון, ובאיו״ש. צה״ל הפעיל בלחימה בעזה חמש אוגדות מתמרנות והוא שב וכבש את מרבית השטח שהוא פעל בו קודם לכן.
מחיר ההרפתקאות של הדרג המדיני והדרג הצבאי הוא כואב במיוחד: 34 חיילים ואזרח עובד משרד הביטחון נהרגו ועוד עשרות נפצעו במהלך המבצע - שטרם הסתיים.
אתמול, כאשר חמאס השיב את תשובתו, התברר כי המבצע שדחף אליו שר הביטחון ישראל כ״ץ והוביל אותו הרמטכ״ל רא״ל זמיר נחל כישלון צורב: מטרות המבצע לא הושגו. האמת שמהתחלה היה ברור כי אי אפשר לנהל מבצע שזאת המטרה שלה. מדובר יותר במשאלת לב ולא מטרה צבאית.
מי שאמור להיות מוטרד מהכישלון הוא הציבור הרחב אבל יותר מכל הם בני משפחות החטופים. לפי תשובת חמאס, ישראל תימצא בבעיה קשה ביותר אם היא תקבל את ההסתייגויות של חמאס. כאשר תתבצע עסקה בשלבים, שכן במצב שכזה ישראל מאבדת את מנופי הלחץ שלה כדי להביא למימוש חלקים שניים ושלוש בעסקה.
חמאס עשוי לקבל את המתנה הגדולה ביותר שלו מישראל ביום שני. היא כנראה תוגש לו בוושינגטון על ידי נשיא ארה״ב וראש ממשלת ישראל. שלוש דרישות יש לחמאס. שלוש דרישות שיעניקו לו חבל הצלה והבטחה לשרידות שלטונית ארוכת שנים בעזה.
הראשונה הוא חלוקת הסיוע: כולם מבינים שמי שיחלק את הלחם והמים הוא יהיה הריבון בשטח. כל הנסיונות של ישראל להקים מליציות של סוחרי סמים ונרקומנים שיפעלו לשמור על מרכזי החלוקה של חברה אמריקאית מתבררים כבדיחה עלובה.
העניין השני הוא נסיגת הכוחות, מה שיאפשר לחמאס לשחרר את הלחץ של התושבים שכלואים בתא שטח קטן במואסי. זה יאפשר לו גם להיערך מחדש בקווי הגנה שהוא נסוג מהם בימי הלחימה האחרונים.
השלישי הוא המתנה הגדולה ביותר: ערבות אמריקנית לאי חידוש הלחימה. במקרה כזה חמאס יוצא מהמערכה בדיוק באותו מצב שהוא יצא אחרי מבצע ״צוק איתן״, עם תחושת ניצחון. ומסוגלות לעמוד מול ״האימפריה״ הצבאית הישראלית.
זה הדבר הכי מסוכן בכל הסיפור של המערכה. במקרה כזה חמאס יאמין שהוא יכול לשוב ולהתמודד מול ישראל. והשאלה תיהיה מבחינתו כמה זמן הוא ידרש לשקם את היכולת הצבאית שלו. במקרה כזה איראן החבולה שמחפשת בנרות פרוקסי שיאתגר את ישראל תפעל בנחישות וביד רחבה לממן ולשקם את חמאס עזה.
ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לחתום על הסכם שלבים. במקרה כזה חמאס לא ישחרר את אחרון החטופים ובפועל לישראל לא יהיה את מנוף הלחץ הרלוונטי.
הגיע הזמן לשנות חשיבה ותוכנית עבודה. ישראל חייבת לפעול באופן שונה ומהיר, לקבוע את העקרונות הבאים: בתוך ימים החזרת כלל החטופים, נסיגה ישראלית ממרבית השטח, הסכם צד מול ארה״ב - בכל הפרה במצב התחמשות והתארגנות של חמאס תאפשר פעילות ישראלית - בדיוק כמו מודל לבנון (רק אתמול בתוך חמש שעות תקפה ישראל ארבע פעמים מטרות ומחבלי חיזבאללה - א״א).
ולסיום, ישראל חייבת לפעול מיידית בכל פינה במזרח התיכון כדי לחסל את ראשי החמאס בעבר, בהווה ובעתיד. בין אם הם בקטאר, בקהיר, בטהרן, דמשק או בתורכיה. זאת משימה שמונחת לפיתוחו של דדי ברנע.
רק כך ישראל חייבת לסיים את מהלך המלחמה בעזה. פחות מזה נכשלנו.