ההנהגה החרדית הבינה שהפעם בצה"ל לא מתכוונים לוותר, להעלים עין, לשחק בכאילו וב"נדמה לי". צה"ל זקוק לאלפי חיילים. בשנה ועשרה חודשים של מלחמת "חרבות ברזל" נפלו כאלף חיילים – רובם לוחמים בסדיר ובמילואים. עוד אלפים נפצעו. צה"ל חייב למלא את השורות.
ההנהגה החרדית חושבת שהיא עדיין בגולה. שאפשר לרמות את הפריץ. לעשות מניפולציות על הממסד. והכי חשוב - הנהגה זו, שבראשה חברי הכנסת של ש"ס, דגל התורה ויהדות התורה, אינה רואה את עצמה חלק מעם ישראל - לפחות לא בכל הקשור לביטחון ישראל. מבחינתם, הדם של ילדיהם קדוש יותר מדמם של לוחמי צבא ההגנה לישראל.
זו הסיבה שאתמול, מי שקיבל "צו עיכוב יציאה מהארץ" – היה ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנזעק לדרישת החרדים לראות את עיוות החוק הכי נבזי ואנטי-ציוני שעומד להיחקק בכנסת ישראל, בידי הממשלה הכי ימנית, אבל גם – הכי פחות מוסרית ופחות ציונית.
לאריה דרעי, משה גפני, יצחק גולדקנופף ואחרים – אין כל בעיה לשלוח לוחמים אלפיים ק"מ להילחם באיראן. אין להם בעיה לשלוח לוחמים לקרב בלבנון, סוריה ועזה. רק דבר אחד הם יקפידו לשמר בחרדת קודש: שהחיילים שיישלחו למערכה – לא יהיו בניהם או בנותיהם.
הם הקהל הנבחר, "ישראל הראשונה", שמקום מושבם בקהילות בבני ברק, צפת, אלעד, נתיבות, ירושלים ובמקומות נוספים. הם ישלחו את ילדי תל אביב, ראשון לציון, חיפה, קריית שמונה, שדרות, עלי, קריית ארבע, שכניה, יודפת, יוטבתה, רישפון ואחרים - להילחם, להגן, להיפצע, ואף גרוע מכך – להיהרג למען כולם. אבל דם ילדיהם שלהם, של קהילתם, יקר יותר מדמם של לוחמי צה"ל: הטייסים, החובלים, השריונרים, הצנחנים, גולני, גבעתי, נח"ל וכפיר, לוחמי ההנדסה הקרבית ויתר היחידות שבחזית ובעורף.
אתמול סיפר קצין בכיר בצה"ל כי מצב הדברים בחברה הישראלית השתנה. המציאות הביטחונית, נטל השמירה על קיום מדינת ישראל – מחייב את כולם לקחת חלק מתחת לאלונקה. הוא דימה את יציבות המדינה לשולחן הבנוי על ארבע רגליים. כאשר רגל אחת מתנדנדת – היא פוגעת ביציבות השולחן, וכשהיא נשברת – היא, כדבריו, מקריסה את השולחן כולו.
הקצין הבכיר, שאת כל שנותיו הבוגרות בילה בחוד החזית ושנלחם לאחרונה כמפקד אוגדה בעזה, אמר מתוך מצוקה: המגזר החרדי הוא אחת מרגלי השולחן של מדינת ישראל. הנדנוד של הרגל ישפיע על יציבות הביטחון של מדינת ישראל ושל עם ישראל. שבירת הרגל – כפי שרוצים העסקנים החרדים, בניגוד אגב לרבים מהצעירים החרדים – תביא לקריסת הביטחון של ישראל.
ראש ממשלת ישראל יצא לארצות הברית כדי לסגור עסקה. הוא יודע שהוא חייב לסיים את הלחימה בעזה. זו כבר לא שאלה פוליטית. זה כבר לא רק עניין לחדרי חדרים – אלא נושא שעולה בכל היחידות, בכל דיון בצה"ל: השחיקה של הכוחות, של הלוחמים ושל כלי המלחמה. צה"ל חייב, אחרי כמעט שנתיים, פסק זמן – כדי לבנות מחדש את בניין הכוח שלו. החל מלהוציא את הלוחמים הסדירים ואנשי הקבע להפוגות, להכשרות, לאימונים.
המצב בצבא המילואים לא שונה. הלחץ על המשפחות ועל החיילים – עצום. אפילו המעסיקים כבר מפטרים באופן סיטונאי את המילואימניקים – שהפכו לסוג של "נטל" בעיניהם.
אפילו במשרד ראש הממשלה לא רואים את המילואימניקים ממטר. רק לפני שבוע התברר כיצד הנהלת המשרד פיטרה עובד מאגף האבטחה – משום ששירת יותר מדי במילואים. המבחן של ממשלת ישראל כבר אינו רק התמודדות עם הגרעין האיראני, ואפילו לא כיצד להכריע את חמאס או את חיזבאללה – אלא מבחן הערכיות והציונות. בינתיים, נראה כי היא הולכת בצעדי ענק להיכשל במבחן הזה. והציבור הישראלי – ישלם את מחיר הכישלון הזה.
התרעות פיקוד העורף