כשהבחירות מעלות ריח מוכר באוויר, וכולם מתחממים על הקווים, אנחנו, הציבור, יכולים להכריע. אם כל מי שירצה את קולנו יתחייב במצעו לחוקה, היא לאט־לאט תתגבש. כי מה בסך הכל רצינו? שיהיו כתובים ומקובלים רעיונות כמו שוויון בנטל, חינוך חינם והזכות לחופש דת במרחב הציבורי – כמה מן הדוגמאות הפשוטות שהמחנה המשותף זקוק להן.
החוקה, כפי שנהוגה במדינות מתקדמות לא פחות אבל קצת יותר ותיקות, היא רעיון מסדר. ראשית, היא סט של מוסכמות חברתיות שלא ניתן בקלות לכופף ולשנות, לחוקק מעקפים, שטיקים וטריקים. שנית, החוקה מייצרת היררכיה בין תקנות וחוקים. לא הכל שפיט, כך שגם מי שטוען לרפורמה כזו או אחרת, טוב יעשה אם יוביל חוקה שתגדיר את סמכויות בתי המשפט, זכות העמידה, מינוי השופטים ועוד.
עם חוקה לא צריך רפורמה, לא צריך שכל קואליציה תמציא את הגלגל מחדש, ובוודאי שאם מרבית המפלגות יתמכו ברעיון ויסכימו על עקרונות בסיסיים, אזי יהיה קל יותר לכונן אותה, והיא תעבור מחלום רחוק למציאות מתקדמת, לעם הזקוק לה כל כך.
קחו לדוגמה את הזכות לבחור לכנסת. ידעתם כי טייסים, אנשי צוות אוויר, דיילים, מכונאים ואנשי ביטחון לא זכאים ליום שבתון במועד הבחירות – אבל גם אין להם אפשרות להצביע כאשר הם מוצבים לטיסה? נשמע עקום, אני יודע, הרי מדינת ישראל ממתינה לקולות הימאים ומציבה קלפיות בבתי הכלא, העיקר שכולם יממשו את זכות הבחירה. אז זהו, שלא. אסירים כן, טייסים לא.
חוקה מגדירה את גבולות המדינה. כך לא צריך את חוק הגולן, חוק ירושלים בירת ישראל, או כל מיני חוקים שנועדו לחזק את עמידתנו הלאומית, או את ציבור בוחרינו. חוקה מדברת לכולם, חוקים לא תמיד. מכאן שחוקה לא תאפשר דין שונה במקרה של תאונת דרכים על אותו הכביש בין שתי מכוניות באזור השומרון, שהאחת פלסטינית, שתיתקל בדין הצבאי, והשנייה ישראלית. זה לא אירוע פוליטי ובוודאי לא לאומני, חוקה משווה בין בני האדם, והיא דבר בריא ונכון, גם בשומרון.
אז מה אתם הייתם רוצים לראות בחוקה שלכם? ציינו חמישה סעיפים והתחילו להשוות עם השכנים והחברים. למשל, מדוע שלא יוגדר בחוקה שאדם לא יכול לשלם מיסי מדינה למעלה משליש מהכנסתו? זה מופרך? למה במקרים רבים מרב כספו של אדם, שאותו הוא הרוויח בעמל רב, כלל לא הולך אליו אלא למדינה?
אולי תרצו שבחוקה שלנו יוגדר מהו שירות המדינה למגיעים לגיל 18? ואז לא נצטרך לטפל בכל אוכלוסייה בנפרד ולהעמיק את הפוליטיקה שלמעשה מחליפה את החוקה. כי מי רוצה כללים כשאינך יכול לשלוט בהם, ומי רוצה תאגיד שידור שאי אפשר לכוון את תכניו, ומי רוצה שופטים שלא ניתן לקבוע בבלעדיות מי הם יהיו, ועוד כהנה וכהנה. חוקה היא רעיון מסדר, שיחייב פוליטיקה יציבה וברורה יותר, שמתנהלת בתוך מגרש משחקים וכללים אחיד, ולא יכולה לעשות כל מה שהיא רוצה.
גם בית המשפט יקבל בברכה מצב שבמסגרתו תהיה כאן חוקה. מעליו בג"ץ יכהן למקרים מיוחדים, ובית משפט לחוקה נדרש כדי לפרש את החוקה שתקום בשנים הראשונות – ואז ייסגר. את עקרונות החוקה אפשר לאמץ מארה"ב וממדינות דמוקרטיות וידידותיות.
החוקה נראתה תמיד כרעיון טוב, אבל לא ישים. אני רוצה לטעון שמעולם לא באמת רצינו חוקה, כי זה מעקר חלק מהכוח הפוליטי. הרי איך תוכל להבטיח משהו שמתנגש בכללים שאתה קבעת בחוקה?
יתרה מכך, דחיית החוקה או העובדה שלא כוננה בישראל נבעה מכך שלא רצינו באמת להתעמת עם האתגרים המהותיים שיש לנו כאן. למשל, גבולות המדינה; חופש דת שיאפשר לכל אוכלוסייה, בהתאם למגוריה ולאופייה, לנהל אורח חיים ציבורי כראות עיניה; כשרות שתהיה לפי מוסדות מוכרים ובכללים ברורים, והציבור יבחר; תחבורה ציבורית שתהיה בשבת ולא בערים דתיות.
יבואו אלו שיטענו כי זה שינוי של הסטטוס קוו, אך גם זה תירוץ, כי המשמעות דווקא הפוכה. יהיה ניתן להתאים את מנהגי האוכלוסייה לצרכיה, ואולי כדאי שנשנה את הסטטוס קוו במקום שהוא יגביל אותנו. כי במה הוא עוזר לי בתחושת "מדינה יהודית", אם כל מה שאני רוצה הוא אפשרות להגיע לחוף הים או למוזיאון בשבת? והאם הסכמים משמעותיים יוגדרו בחוקה כמשהו שצריך את אישור העם?
במקום לדבר על חוקה כתהליך מסובך בעל סיכוי נמוך, בואו נתחיל להחיל אותה דה־פקטו ממערכת הבחירות הקרובה, כך שתיכלל במצע המפלגות, תיהפך לנושא הבחירות והשיח, והכי חשוב – תיתן לנו תשובות סופיות לבעיות הסבוכות שנמנענו מלמצוא להן פתרון. עד כה הפתרון היה חקיקה צרה שנועדה לייצר כללים חדשים ומובלת בידי צד אחד בציבור, שאף שנבחר, צריך להיות מנוּע משינויים מהותיים או הגדרת כללים חדשים למשחק.
הטענה כי דמוקרטיה היא שלטון הרוב הנבחר היא נכונה, אבל היא מבוססת על הדאגה לכלל הציבור מחד, ועל כללי בסיס שאינם משתנים מאידך, לא משנה מי נבחר. כך באמריקה הגדולה ובעוד מקומות, וכל הטוען שאנחנו מקרה מיוחד – צודק, אולם לא מהטעמים הנכונים ולא לטובה.
אתגרו כל אחד המצדד במי שנבחר ובמונחי משילות ושלטון, האם היה מוכן שיום אחרי שיפסיד בבחירות יהפכו את הכללים בלי יכולת לאזן ולבלום? אני מניח כי אם השיחה תתעלה מעל הפוליטיקה הקטנה, הוא והיא יאמרו שלא.
היעדר חוקה מכל סיבה שהיא, שינוי כללים יסודיים באמצעות חקיקה, רפורמה, או כל דבר אחר, לצד אתגור והרעבה של מערכת משפטית וחוסר תקשורת – הם מתכון לבלגן במקרה הטוב ולתהליך שלא יבשיל, גם אם נועד להיטיב בטווח הארוך.
רפורמות הן חשובות, ומדינת ישראל צריכה לא מעט כאלו בתחומים רבים, אבל האם סוגיות ליבה צריכות להיוולד או להשתנות ברפורמות? עדיף שזה יקרה בחוקה, ועכשיו זה הזמן – לפני בחירות ואחרי איראן – להתחיל לדבר על חוקה. יש לעשות זאת באופן מעשי ולא כחלום נכון ובלתי מושג.
בואו נתחיל בסלון של כל אחד ואחת, בשמיעת המצעים של המבקשים את קולנו, ונקבל תשובות ברורות לשאלות חשובות. זה עניין שהפוליטיקה פחות אוהבת, אבל הגיע הזמן שגם היא תשתנה. כך נוכל לבחור מצע המובל על ידי נבחרת ראויה, ולא אדם ראוי שלא אומר כלום.
התרעות פיקוד העורף