הטור הזה נכתב בערך באמצע הדרך שבין 4־14 בחודש יולי, למניינם. משמע בעשרת הימים שמפרידים בין התאריכים שנקבעו כימי העצמאות של ארצות הברית וצרפת, שתיהן נולדו במהפכה.
למרות הסמיכות בתאריכים - לא רק על פני עשרה ימים באותו החודש, אלא גם בהפרש של 13 שנים בלבד - הנסיבות שונות לחלוטין: צרפת הייתה (ועודנה) מהחשובות שבמדינות אירופה עם קולוניות מעבר לים, והתמורות שחלו בה היו תוצאה של מלחמת מעמדות.
ארצות הברית של אמריקה נוסדה מתוך התנתקות מהכתר האנגלי, שבניואנסים כאלה ואחרים ומעט גמישות מחשבתית, היה עשוי להחזיק עד היום במושבות שקמו כנגדו. למעשה, כאשר משחזרים את האירועים שלפני הכרזת העצמאות האמריקאית ב־1776, נפער הפה מאליו לנוכח הגילוי שגם התמורות הגדולות והחשובות ביותר בהיסטוריה האנושית תלויות לעיתים בחוט השערה.
"דמוקרטיה", אנו נוהגים לומר לעיתים בהתנשאות, "אינה עבור כל אחד". זה קורה לרוב כאשר מתחוללת איזו הפיכה במדינת עולם שלישי והדמוקרטיה שנוסדת בה, עם בחירות חופשיות "בפיקוח גורמים בינלאומיים" וכל הג'אז הזה, מוליכה לא לשחרור וחופש, אלא דווקא למרחץ דמים.
אם הזוועה הזאת אירעה בארצם של גטה ושילר, מנדלסון והגל, מה לנו כי נלין על כישלון הניסוי הדמוקרטי ברפובליקת בננות באזור נחשל של העולם?
ישפוט כל אחד מהקוראים איזה צד דמוקרטי יותר.
חושבים שהצד השני מושחת? אשריכם, אך לפני כן צאו וראו אילו מנגנונים שורדים, באורח פלא, כל חילופי שלטון: מינוי מקורבים, חלוקת ג'ובים מפנקת במוסדות הלאומיים, הגדלת הוצאות הממשלה, הוספת תקנים - וכמובן, עדכון מעלה של שכר חברי הכנסת והשרים. מי מתנגד לאלה? אתם מוזמנים לחפש צדיקים בסדום שבירושלים המונה 120 חברים (ספק אם תצליחו להשלים מניין).
הם גם לא העלו על דעתם, שעה שהתחפשו לאינדיאנים כדי לבצע את משימתם, שיבוא יום והמילה הזאת תהיה מחוץ לשיח התקין, שתוחלף ב"אמריקאים ילידים", בעידן שבו האליטה האינטלקטואלית מנסה למשטר את המחשבה באמצעות תיקוני שפה.
התרעות פיקוד העורף