האוצר, ביהירות כלכלית אופיינית, חזר לסורו ומאשים את מערכת הביטחון באצבע קלה על ההדק. לטענתו, אנשי הביטחון מטיילים בסופרמרקט של יצרני הנשק האמריקאיים וקונים מכל הבא ליד (כעת מדברים אפילו על מטוס החמקן). אף אחד במשרד הביטחון לא שיער לשנייה שמתקפת הטילים הבליסטיים כנגד המערכת תשוגר מהנהלת האוצר בירושלים.
אבל לפחות הטענות הממוחזרות על הפנסיה התקציבית, תוספות הרמטכ"ל ו"הפינוקים" לאנשי מערכת הביטחון ירדו בשלב זה מסדר היום, ובצדק: אם משתמטים חרדים, שלא משרתים אפילו יום, מקבלים סבסוד מעונות יום ותקציבי אברך במאות מיליוני שקלים, אזי אנשי קבע או מילואים המשרתים 300 יום בשנה - שווים כל אגורה.
אקדים ואעיר שגם מערכת הביטחון עצמה אינה פטורה מהתייעלות. כאימפריית נדל"ן מהגדולות בישראל, האתגר החשוב ביותר לאחר העברת בסיסי צה"ל לדרום הוא פינוי מהיר ככל האפשר של הבסיס בקריה בתל אביב.
לא יקרה כלום אם חיילי הקריה לא יאכלו פיצה באבן גבירול או ישתו קפה ומאפה ב"קפה דובנוב". הקרקעות היקרות שיתפנו ייצרו מקור הכנסה של עשרות מיליארדי שקלים. פינוי יתר הבסיסים באזור המרכז הוא בונוס.
כדי לייתר את הוויכוחים הנוכחיים על גודל התקציב, מומלץ ליישם את המלצות ועדת נגל, שהתקבלו עוד לפני המלחמה באיראן. במרכז ההמלצות: הוספת 15 מיליארד שקל לשנה לבסיס התקציב, שהסתכם ב־2025 ב־110 מיליארד שקל, ותוספת הוצאות חידוש מלאי בעקבות מלחמת איראן.
אלה באוצר שדוגלים בחזרה למה שהם מכנים "שפיות בהוצאות הביטחון", הם עצמם מייצגים תזה לא שפויה. באוצר משחקים בכיפוף ידיים ומסרבים לממן קווי ייצור לטילי החץ ולטנקים ונגמ"שים, אף שיש בהם צורך דחוף בעקבות המלחמה.
לבד מהתשובות שצה"ל אמור לספק לאיומים החיצוניים, קיימת סוגיית החיסכון בנזקים הפוטנציאליים שעלולים להיגרם לעורף. המלחמה הוכיחה את היקף הנזק העצום שחוללו לעורף הטילים מאיראן.
ההוצאות נאמדות לפחות ב־10 מיליארד שקל. אלמלא מתקפת המנע באיראן, ואלמלא מערכות ההגנה הישראליות, הנזק לעורף לפי ההערכות במערכת הביטחון היה אמור להסתכם ב־50־60 מיליארד שקל - הרבה מעבר לתוספת לתקציב הנדרשת לביטחון. וישנה גם ההגנה על מתקני האנרגיה ותחנות הכוח.
במהלך המלחמה נפגע בית הזיקוק בחיפה מירי טילים והושבת לחלוטין לשבוע ימים. אלמלא הניהול היעיל של מלאי הדלק האסטרטגי, סביר שבישראל היה נוצר מחסור בדלק (כפי שחברת סונול דיווחה באחד מימי המלחמה). וישנו גם עניין אסדות הגז לווייתן, תמר וכריש, שהושבתו בימי המלחמה. האיראנים ניסו לתקוף את האסדות, אך נכשלו בזכות מערכות ההגנה היעילות של צה"ל.
בשבוע שעבר עדכנה רשות המיסים את תחזית גביית המיסים לקרן העושר לגז ל־57־74 מיליארד שקל. הגבייה לקרן, שהסתכמה עד היום ב־7 מיליארד שקל, מגיעה ממאגר תמר בלבד. כל זה היה עלול לרדת לטמיון לו טיל איראני אחד בלבד היה נוחת על אחת האסדות.
אולי מעדיפים לשכוח, אבל כדאי להזכיר את עניין המקרו־כלכלה. המלחמה המוצלחת הורידה את רמת הסיכון של ישראל. בשלב הראשון זה בא לידי ביטוי בעליות בשוקי המניות ואיגרות החוב (צפי לגידול בגביית מיסים). בשלב השני זה יתבטא בהעלאת דירוג האשראי, שבינתיים ממשיך להיות שלילי.
יש נגיד בירושלים
מדד המחירים לצרכן ליוני יפורסם ביום שלישי בשבוע הבא, ולפי ממוצע התחזיות הוא צפוי להיות אפסי. מה שישפיע על המדד הוא מחירי הדירות והשכירות, שעלולים לעלות בעקבות המלחמה באיראן.
"אבל ככל שנראה בהירות כלכלית ואי־הוודאות תקטן, נתחיל בהורדת הריבית, וזה יכול להיות די מהר. סביר שבטווח של שנה האינפלציה תגיע למרכז היעד, ועד אז נראה שלוש הורדות ריבית. אני מדגיש: הורדה מהירה בעיתוי הנוכחי תסכן את הורדת האינפלציה. את האנטיביוטיקה המוניטרית של ריבית גבוהה צריך לקחת עד הסוף, גם אם נדמה שהחום ירד".
"יש חשיבות מכרעת לקביעת תוואי להורדת יחס החוב לתוצר, שעלול להגיע ל־71% בשנתיים הקרובות. יהיה צריך לבצע צעדי התאמות בתקציב 2026 ו־2027, כמו שהמלצתי ב־2023 וב־2024, כשהגירעון ירד ל־0.9%. זה סייע בהגברת אמון השווקים".
התרעות פיקוד העורף