"ישראל של היום", המשיך פרידמן, "היא המדינה שהמעמד הבינוני באיראן חולם להיות, ואיראן של היום היא המדינה שישראל החילונית חוששת שהיא עלולה להיות".
אין בינגו יותר גדול מזה. צריך להוסיף: את הניצחון הביאו כולם. עד אחרון הדסקאים ב־8200 והסייבריסט הזוטר ביותר במוסד. ולגבורה שותפים כולם: המילואימניקים המופלאים של העם הזה, הסדירים הגיבורים, האזרחים ששעטו ב־7 באוקטובר לעוטף כדי להילחם, כיתות הכוננות, הקיבוצניקים, ההסדרניקים, אנשי הציונות הדתית. היו בימים האלה גילויי גבורה שלא היו כאן דורות שלמים.
ועדיין, את העליונות הטכנולוגית הניצחת שהפגינה ישראל בעיקר בשתי חזיתות, מול חיזבאללה ומול איראן, הביאו האנשים שהזכיר תומאס פרידמן. כתבתי עליהם כאן פעמים רבות. חלק גדול מהם היו אלה שהפגינו נגד ההפיכה המשטרית טרם 7 באוקטובר.בניגוד לפרידמן, אני בכלל לא בטוח שנתניהו לא יצליח להפוך את הניצחון הזה, שהושג בזכות המצוינות של כל אלה שהקדישו את מרב זמנם לבלום את הדיקטטורה שלו, לניצחון בבחירות הבאות. אבל ההשוואה בין שני התהליכים שעוברים עכשיו בין טהרן לתל אביב, היא הכי מדויקת שאפשר.
המפגינים בטהרן "מתים" להיות ישראל. מדינה דמוקרטית, חופשית, ליברלית, עם שוויון זכויות לנשים, למיעוטים, עם חופש מחשבה ויצירה, חופש הפגנה ודיבור, כלכלה חופשית ומערכת איזונים ובלמים. האיראנים למדו עכשיו, על בשרם, איזו עוצמה יכולה להיווצר במדינה כזו. אצלנו, לעומת זאת, מנסים נתניהו ומפעיליו, ברית הקיצונים המשיחית או אנטי־ציונית, לקחת את המדינה בכיוון הפוך. ובמאבק הזה, אסור לנו להפסיד.
אני יודע, האנשים עייפים. המלחמה ייצרה כאן פרופורציות חדשות. פתאום, "עילת הסבירות" נראית קריטית פחות מול טיל בליסטי שנופל לך ליד הבית. ועדיין, כאן טמון עתידה של המדינה הזו. עתיד ילדינו. האם ישראל תיראה בעוד 20 שנה כמו שנראית עכשיו בית שמש, כמו שנראית ירושלים, כמו שנראות כל הערים המתחרדות, או שליבת הקדמה והמצוינות שמייצרת לנו את כל הכלים שהופכים אותנו למגדלור בשכונה הזו, תישמר ותתקדם. על זה יהיו הבחירות הבאות.
מספיק לעקוב שבוע, מקסימום שבועיים, אחר מפעלותיה של הקואליציה הנוכחית, כדי להבין באיזו קלות, רשעות ואטימות הם ממשיכים לפגוע במגזרים היצרניים ולהעביר את הכסף שהמגזרים האלה מייצרים, לכל קבוצות הלחץ והסקטורים שתרומתם לכלכלה או לביטחון אפסית. דוגמה קטנה מכתבה שפורסמה השבוע ב"הארץ": סגירתה של תוכנית בשם "כימיה ברשת", שהעשירה את לימודי הכימיה בפריפריה, בתיכונים שבהם לא נלמד המקצוע, והפכה אלפי תלמידים שלא היה להם סיכוי ולא הייתה להם נגישות למקצוע, למצטייני כימיה וככאלה גם לפוטנציאל ליחידות הטכנולוגיה העילית בצה"ל.