לאורך כל שנות קיומה של מדינת ישראל, הוכיחו אחינו הדרוזים שהברית שכרתו עם ראשי ההגנה עוד לפני קום המדינה היא ברית אמת שעמדה במבחנים רבים. הדרוזים הם העדה היחידה שאינה יהודית, שמוטל עליה חוק שירות חובה, ובמרוצת השנים הפכו בניה ללוחמים ומפקדים עזי נפש בצה"ל. לצערנו, הם גם שילמו מחיר כבד של אובדן לאורך השנים.
ממשל א־שרע, שהצהיר כי שינה את דרכיו והפך מכנופיה ג'יהאדיסטית אכזרית וחסרת רחמים לגורם שלטוני במדינה, עם בעלי תפקידים ציבוריים וערכים בינלאומיים - לא עמד במבחן. כבר במשבר הראשון הוכיח שהמעבר לחליפות, עניבות ומדי צבא כביכול, לא משנה את האידיאולוגיה הקיצונית שעליה התבסס ארגון ג'בהאת א־נוסרה. אנשים ועדות שאינם מזדהים עם ערכיהם ואמונתם, נחשבים בעיניהם כופרים שעונשם קשה ואכזרי. עם זאת, יש שיאמרו שאנו עדים לתהליך שינוי של א־שרע ואנשיו, ואירוע הטבח הוא בסך הכל סכסוך מקומי שיצא משליטה. ימים יגידו.
כך או כך, מדינת ישראל חייבת לעמוד לצד אחינו הדרוזים בנחישות, ולהבהיר למשטר א־שרע שכל פגיעה בדרוזים בלבנון תביא לתגובה ישראלית חריפה מאוד, עד כדי להפלת שלטונו. הפעולה הישראלית צריכה להיות נחרצת אך מדודה כדי לעצור בנחישות את הטבח של הדרוזים. בה בעת על ישראל לפעול בשום שכל ולהשאיר פתח להידברות עם המשטר הסורי החדש, שאפשר שיוביל להסדרי ביטחון חשובים בהמשך, ובכך תבטיח את האינטרסים הביטחוניים של ישראל.
התרעות פיקוד העורף