ואצלנו, כמעט כמו בכל מקרה אחר, נחלקו הדעות. דרוזים בצפון תבעו לסייע לאחיהם הנטבחים בסוריה, וכדי להעניק משנה תוקף לתביעתם - שרפו צמיגים וחסמו את כביש 6. בין אלו שנתקעו בפקקים שנוצרו היו גם מי שמיהרו לגדף את המשטרה על שעמדה בחיבוק ידיים, ואת הממשלה הקורסת על שלא מנעה את החסימות.
בלהט הפקק הם שכחו כנראה שכאשר הם היו החוסמים את נתיבי איילון מדי מוצ"ש ומבעירים בו מדורות – הם היו מגדפים את המשטרה על כך שהיא מנסה לפנות את הכביש. אז זכו חוסמי הכבישים לתמיכתה הצבועה של היועמ"שית, שפסקה כי "אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי".
אם מחאתם ותביעתם של דרוזים במדינת ישראל היו מובנות וצפויות, פחות צפויים אולי היו פרשנים צבאיים ובעלי טורים שטענו שאל לה לישראל להתערב "במלחמות לא לה". המזרח התיכון רווי מלחמות, סכסוכים טריטוריאליים ואתניים ומלחמות דת עתיקות. בכל רגע נתון מתחוללות כאן מלחמות. ולישראל, המעורבת כבר עכשיו בשבע חזיתות, אין ודאי עניין להתערב במלחמה נוספת.
אבל הדילמה של מדינת ישראל ברורה. איש אינו יודע עדיין מה מסתתר בתוך החליפות הגזורות היטב של אל־ג'ולאני. האם הפך למדינאי שוחר שלום היודע כי בדיפלומטיה ישיג יותר מאשר באמצעות טויוטות חמושות במקלעים? או שמתחת למקטורן מסתתר אפוד קרב מעוטר בדגלי דאעש?
ואחרי שהיה טרוריסט מבוקש שפרס של מיליוני דולרים על ראשו – הוא עתה אורח רצוי בטרקלינים מדיניים באירופה ובארה"ב, ומנהיגי המדינות הללו מאיצים בישראל להושיט לו יד לשלום. ואם לא שלום ממש – לפחות נורמליזציה והבנות. על המחיר נדבר אחר כך, זה לא לטלפון. ככל שאפשר להסתמך על התקשורת – ישראל כבר מקיימת איתו מגעים בכירים למדי. ולכן – התערבות צבאית לטובת הדרוזים בא־סווידא עלולה לחבל בסיכוי (ההיסטורי?) לחומוס בדמשק.
ומצד שני – לך תדע. אולי הוא, כיאסר ערפאת בשעתו, מנסה להשיג את המרב בדיפלומטיה, ואחרי שיתבסס בסוריה, יביא לנסיגת ישראל מכתר החרמון ומאזורי החיץ בחורן ויתבצר בגבול הגולן: ישלוף את ציפורניו, יפעיל מיליציות, יסייע לארגוני טרור, ואולי אפילו יקים ברית עם השטן השיעי הגדול, איראן, נגדנו. בהר הדרוזים חוששים כמובן שמא יוקרבו על מזבח הזיות שלום ותאוות חומוס, ואחיהם הישראלים שותפים לחרדה הזו.
סוכני המוסד יצרו קשר עם המנהיגים הדרוזים בהר, סיפקו להם נשק ותחמושת דרך ירדן, תיווכו בין הדרוזים המורדים ומדינות אירופה וניסו לגייס עבורם תמיכה. המרד דוכא באכזריות, אך החלום הדרוזי למדינה בהר הדרוזים, או לפחות לאוטונומיה נרחבת באזור – לא נשכח.
באותן שנים הייתה ישראל מעורבת בעוד כמה "מלחמות לא לנו". כך סייענו למנהיג המרד הכורדי נגד עיראק, המולא מוסטפא בארזאני, בנשק, בכסף, במדריכים צבאיים ואפילו בבית חולים שדה מטעם חיל הרפואה של צה"ל. בסיסי הסיוע הישראלי שכנו באיראן. באותן שנים, תחת שלטון השאה – היא הייתה ידידה חשובה לישראל.
על פי אותה אסטרטגיה סייעה ישראל למרונים בלבנון במלחמתם נגד הפלסטינים שנתמכו בידי סוריה. מנהיגי המרונים הגיעו לארץ, וחלקם הוכשרו כאן בקורסים צבאיים. בשיר ג'ומאייל, מי שנבחר לימים לנשיא לבנון ונרצח בידי הסורים לאחר ימים אחדים, היה בפו"מ כשאני הייתי חניך בו. שיתוף הפעולה עם המרונים הגיע לשיאו בימי מבצע שלום הגליל, ונמשך בהקמתו, אימונו ציודו ומימונו של צד"ל – צבא דרום לבנון. עד שבגדנו בהם ונסוגונו בחופזה בשנת 2000, תוך הפקרת רבים מהם לגורלם. רק מקצתם מצאו מקלט בישראל והשתלבו בה.
ואולי זוהי דרך האמצע, שביל הזהב, בין אלו האומרים לא לקיים שום קשר עם אל־ג'ולאני ולסייע לאויביו, ובין אלה התובעים לא להתערב ב"מלחמה לא לנו", להמר על אל־ג'ולאני ולזכות בשינוי היסטורי תמורת ויתור על כתר החרמון ואזור החיץ בחורן. הסיוע לדרוזים בא־סווידא יכול להיות דרך הביניים. הפסקת הטבח בא־סווידא יכולה להיות לא רק מהלך מוסרי של תמיכה באחי הדרוזים "שלנו", אלא גם ביטוי להבנה אמיתית של המזרח התיכון.
אין כאן "מלחמות לא לנו". ישראל יכולה שלא לנקוט עמדה בסכסוך בין ההוטו והטוטסי ברואנדה. אבל אפילו בעימות בין הודו ופקיסטן, עמדתנו ברורה. כי פקיסטן המוסלמית תומכת באויבינו. והאויב של האויב שלי הוא ידידי, או לפחות שותף פוטנציאלי שלי לאורך כברת דרך מסוימת. במזרח התיכון ישראל לעולם לא תוכל להיות "ניטרלית".
ולפיכך, גם אם ניתן יהיה להגיע להסכמים עם אחמד א־שרע בלי לשלם תמורתם במטבעות טריטוריאליים, לא בכתר החרמון וודאי שלא ברמת הגולן – גם אז, הסיכוי להגיע להבנות כאלו איתו, דווקא כטרוריסט לשעבר(?), הוא רק מעמדה של כוח. אם הוא יידע שישראל מפעילה כוח צבאי כדי לאכוף פירוז בדרום־מערב סוריה, פירוז המוגדר כאינטרס ישראלי חיוני כדי לסייע לשותפיה – הוא יכבד אותנו. מי שינסה לחזור למדיניות "שטחים תמורת שלום" עם אל־ג'ולאני עלול למצוא עצמו ממש במצבם של אלו שהבינו רק באינתיפאדה השנייה על מה ויתרו לערפאת באוסלו.
התרעות פיקוד העורף