במובנים מסוימים, החומה סביב האחדות, הממלכתיות, המחויבות לשלטון החוק, הערבות ההדדית בשדה הקרב ועוד - כבר נופצה, ואני מלא תקווה ואמונה שלא נגיע לאבל המוחלט, שהשכל הישר יגבר ושיימנע מאיתנו האסון. התקווה שלי נעוצה בעובדה שמושב הקיץ של הכנסת, שבו מתנחלים שותפיו של בנימין נתניהו לממשלת הימין על בלוטות החרדה הפוליטיות שלו, קודם ל־ט' באב - ולא מעטים בסביבתו מרמזים שהוא ילך אז לעסקת חטופים מיטבית, להפסקת אש בדרך להפסקת המלחמה, להסדרים אזוריים, ואולי גם להקדמת הבחירות, אם הסקרים ישתפרו.
היא איננה מקיימת חשבון נפש, לא זוכרת - והתקוות שלה נעוצות בשלום הקואליציה, בהמשך השלטון, בבזיזת הקופה ובחוקי השתמטות. אבל תנוח דעתכם, הם יצומו בימי הצום, ונתניהו אף עשוי להגיע שוב לכותל. מדינת ישראל חייבת להתחיל לבנות עם בני העדה הדרוזית ברית של חיים. הדרוזים הם שותפים מלאים למדינה, לצה"ל ולכוחות הביטחון עוד טרם קום המדינה ועד ימינו, תוך תשלום מחיר דמים כבד וקשה מנשוא. לפיכך זוהי שעת מבחן לשותפות הגורל, ואנחנו חייבים להם את זה. אנחנו חייבים את זה גם לעצמנו.
הלוחמים שלנו רואים משפחות שלמות מתות, גופות של ילדים, הרס וחורבן. הם מאבטחים דחפורים שהורסים בתים ותשתיות. והם רק בני 18־19. אנחנו כולנו - מפקדים, הורים וחברים – חייבים להיות מודעים, ערניים, רגישים ותומכים. לאתר מצוקות ולדווח, לתת אוזן קשבת וכתף חמה, לסייע בקבלת טיפול, לעדכן מפקדים במצב חייליהם. אנחנו עדיין בתוך הטראומה של 7 באוקטובר והמלחמה שאחריה, עדיין לא בפוסט־טראומה, והיא תהיה טראומה בין־דורית. אנחנו צפויים לצונמי של בקשות עזרה בתחום בריאות הנפש ומניעת אובדנות. זו משימה כבדה למערכת הצבא, הבריאות ולנו.
עיר הומניטרית ברצועת עזה תהיה אסון לישראל. היא תתקבל כמחנה "אנצאר 2", היא תהיה פיגוע תקשורתי ומשפטי בינלאומי, מוקד לצרות, ואפילו תקום בתוכה מנהיגות לא בהכרח חיובית לישראל. יהיה גם צורך להפעיל את העיר עם ראש עיר וממונים על בתי חולים, מזון תינוקות, חינוך, ביטחון, מודיעין וכך הלאה. יהיה גם קשה להיפטר מזה. ובכלל, איך לוקחים את עזה, המקום הצפוף ביותר בעולם, ודוחסים אותה על חורבות רפיח?
בשבוע שעבר, למרגלות פסלו של אלכסנדר זייד בגבעת שייח' אבריק, בואכה העמק, הוקם "גדוד העמקים" החדש: לוחמים ומפקדים שקיבלו פטור משירות מילואים והתייצבו מחדש בהתנדבות בגילי 45־50 ויותר לגדוד המילואים, שמורכב מאנשי המועצה האזורית שלי מנשה וממועצות נוספות בעמק, לשמור על הבית, לשמור על המדינה ולמלא את השורות החסרות. סיסמת הגדוד: "כאז כן עתה, אנו לך משמרת". הם הטובים, הם החיוביים, הם גיבורי האומה ויקיריה, הם סמל ומופת, ומהם תראו וכך תעשו. תודה לכם.
ובתוך הבריכה: במקום רפתנים, לולנים, עובדי הפלחה, נוטעים, עובדי המטבח והנוי, סדרן העבודה ורכז המשק – מלאה הבריכה באנשי הייטק ובעלי מקצועות חופשיים מקרב בני הקיבוץ ומשפחות נקלטים, שהצטרפו בשנים האחרונות לחברות בקיבוץ והשביחו את הקהילה על כלל התחומים. האם הקיבוץ פחות טוב כתוצאה מזה? ההפך, הרבה יותר טוב: החינוך, התרבות, התשתיות, הביטחון, החגים והמועדים, ואפילו הערבות ההדדית. רוצה לומר: "בדוק וחדש ולא ראה וקדש", זה כנראה דבר טוב. לא רק בקיבוץ, אלא בכל מקום ובכל ארגון.
התרעות פיקוד העורף