ויש עוד כהנה וכהנה שבחים, התפעלויות והתפעמויות מהיועצת, אבל הבנתם כבר את הרעיון. ואם אתם הבנתם את הרעיון – אין מצב שהיועצת המשפטית לא הבינה שגליקמן ב"טים גלי", ונוטה להחמיא לה באופן תדיר. מה שקרוי במקומותינו לאחרונה: "סיקור (מאוד) אוהד". ואם לא יצא לה להיחשף לסופרלטיבים שהרעיף עליה הכתב הנלהב – מישהו בלשכה ודאי עדכן אותה שיש כתב המסקר אותה באופן שוטף, די מוקסם ממנה וממעשיה ואף נותן לכך ביטוי בדיווחיו ובציוציו.
האם ראוי שהיועצת, שזכתה מאותו הכתב לסופרלטיבים כדבר שבשגרה – "לא נרתעת", "אמיצה" – תתערב בזימונו לחקירת משטרה בחשד לביצוע עבירת תקיפה לכאורה? אם מישהו היה מחמיא לי (או לכם) באופן כזה – האם בלתי סביר שזה היה משפיע על שיקול דעתנו?
האם זה תקין שבעל משרה מקבל החלטה חריגה שמיטיבה עם מי שמחמיא לו תקשורתית ותומך בו כדבר שבשגרה? הרי התביעה הכללית (בראשה עומדת כעת בהרב מיארה) היא שהתוותה בזמנו את התזה המשפטית של טובות הנאה תמורת סיקור אוהד בכתב האישום נגד ראש הממשלה נתניהו (תיק 4000).
ראיתי את הסרטון המדובר. אני לא משפטנית, אך ספק אם תראו שם "תקיפה חבלנית" כפי שתיאר בדרמטיות באולפן נציג המשטרה. מאידך – יש מתלוננת, יש תיעוד. במינימום צריך היה לגבות גרסה ממי שחשוד בתקיפה. הבעיה כעת היא שאיך שלא ייגמר המקרה, תמיד תישאר התחושה הלא נוחה של איפה ואיפה, של העדפה בלתי עניינית ושל אכיפה בררנית.
התרעות פיקוד העורף