הריאקציה לא איחרה לבוא. אטיאס תקף ראשון: “בשביל מה ישבנו שנה? מה היה לך בראש?”. אשר הטיח: “הפרת את ההסכמות”. נראה שאדלשטיין היה מוכן לתגובה מסוג זה ולא נבהל. “עוד לפני שהמטוס האחרון חזר מאיראן”, השיב להם, “אתם הייתם אלה שהפרו את ההסכמות”.
זה היה הרגע שבו חוק הגיוס הפך מעניין משפטי לזירה של קרב על האמון בין החרדים לליכוד. יהדות התורה פרשה מהממשלה ומהקואליציה. ש”ס עשתה חצי־מהלך: עזבה את הממשלה, אבל לא את הקואליציה – בתקווה שקטה לשיקום עתידי.
כשהפרשנות גמישה מדי
השאלה בין הנפוצות במסדרונות הכנסת: מה המהלך האמיתי של יולי אדלשטיין? הרי הוא הציג לחרדים נוסח מעודכן של חוק הגיוס – נוסח שהוא עצמו ידע שלא יצלח. בשיחות סגורות שהתקיימו עוד לפני הפיצוץ ביום שני, הודה אדלשטיין כי חלק מהסעיפים בנוסח בכלל לא נדונו בשיחות עם החרדים, חלק – שונו במהלך העבודה המשפטית. כמו שנהוג לומר בשפה משפטית־פוליטית מכובסת “לפרמטרים שונים שבחוק ניתנה פרשנות גמישה מאוד”. במילים אחרות: אדלשטיין ניהל קרב על חוק שהוא עצמו ידע שיגרור התנגדות.
מדוע עשה את זה? היו מי שמיהרו להאשים (החרדים ושר התקשורת שלמה קרעי - בפומבי, האחרים אוף רקורד) את אדלשטיין בחתרנות ואף בניסיון לטרפד את הממשלה מבפנים. יש גם תומכי תיאוריה פוליטית מתוחכמת שלפיה יולי אדלשטיין פשוט בונה את יציאתו מהחיים הפוליטיים. לא כשכיר חרב של השמאל, אלא כגיבור של עקרונות. אחרי שהאופוזיציה תקפה אותו על חוק רך מדי – ברגע שהחרדים התנגדו, הוא הפך לגיבור פוליטי. כן, אותו חוק, אותם סעיפים – אבל כשהחרדים צועקים עליך “רמאי” – אתה מלך בעיני יתר חלקי האומה. ככה זה עובד במחוזותינו.
מן הצד השני, יש להבין אמת פשוטה, אך לא פופולרית: החרדים – לפחות חלק מהמנהיגות החרדית – לא חיפשו באמת חוק שיסדיר למישהו את השירות. הם חיפשו מסמך שיחזיר את התקציבים, שיעגן את הפטור, שיעבור בשלוש קריאות וכעבור שנתיים־שלוש יתפוגג בשקט. אף אחד לא באמת התכוון לעמוד ביעדי גיוס, וכל תוספת של סנקציות נראתה להם כפיגוע ישיר באורח חייהם. מבחינתם – מצב שבו אין חוק כלל עדיף על חוק עם שיניים.
לכן יש מי שאומר שאדלשטיין הפך לשעיר לעזאזל קל ונוח. אבל בפועל, כל הסכם שהיה מוגש – גם אם היה חקוק בסלעי סיני – היה נבלם בנקודת זמן כלשהי. ההתנגדות לא הייתה לחוק מסוים, אלא לעצם הרעיון שיש לחוקק משהו שאי פעם יתיימר לאכוף גיוס אמיתי של צעירים חרדים.
מה עשה ראש הממשלה במהלך כל הדרמה? ובכן – לא הרבה. נתניהו, כך נראה, שוב ניסה לנהל משבר ברגע האחרון, וכשכבר התערב – זה היה מאוחר מדי. כשהוצג לו החוק ביום שני בערב, אמר בשלווה שהוא “רואה התקדמות”, וש”יהיה מה לתקן”. פחות מחצי שעה אחר כך הודיעו החרדים על הפרישה. הפער בין הערכת המצב של ראש הממשלה לבין המציאות הפוליטית המיידית היה מביך. אלא אם כן, יש לו תוכנית־על שאיננו מכירים.
מארבעה יוצא אחד
מכאן והלאה – יש ארבעה תרחישים פוליטיים סבירים: ביבי צריך אריה חזק – וגם קיבל: מי שבלט במהלך מדויק ומהוקצע היה דווקא אריה דרעי. יו”ר ש”ס פורש מהממשלה, אבל נשאר בקואליציה. טקטיקה מבריקה: מצד אחד הוא מסמן לרבנים ולרחוב החרדי שהוא נוקט עמדה אידיאולוגית תקיפה. מצד שני, הוא לא מפיל את הממשלה, הוא משאיר לנתניהו רוב מינימלי שעדיין מאפשר תפקוד, ומסמן: “יש לי דרישות, אבל אני לא שורף גשרים”.
האופטימיים שבין חברי הקואליציה רואים בזה צעד שמאפשר להרוויח זמן: לעבור את הפגרה, לשכתב את חוק הגיוס, לרכך את הסעיפים. בתרחיש כזה – ש”ס תחזור לממשלה, ויהדות התורה תישאר בחוץ, אבל החוק יעבור. פתרון חלקי אך אידיאלי לשרידות ואף לאריכות ימיה של הממשלה.
ביבי חדש: נתניהו מתנער מהחרדים, הולך לבחירות על גבם, מגייס את אדלשטיין ומציג את עצמו כמנהיג ציוני אחראי. זה דורש אומץ, קריעת בגדים פוליטית, אך יכול להעניק לו רנסנס פוליטי ואולי גם ממשלת אחדות אחרי הבחירות.
חיבוק הדוב החרדי: נתניהו נצמד לקונספציה של גוש הימין והולך כל הדרך עם החרדים – ולקראתם. במקרה זה הוא מעביר את אדלשטיין מראשות ועדת החוץ והביטחון (ייתכן שבדרך החכמה – שדרוג לשר, למזלו של ראש הממשלה, אנשי יהדות התורה השאירו לו ירושה מיניסטריאלית לא רעה), מעביר חוק גיוס בנוסח החרדים, מחזיר את הקואליציה לממדיה הרגילים ומרוויח זמן – עד אוקטובר 2026. שקט תעשייתי תמורת קרע עם הציבור החילוני ועם המרכז, בתקווה שעד יום הבחירות תישכח סערת חוק הגיוס ולא מאוד תשפיע על התוצאות בקלפי.
הדשדוש: שום דבר לא מוכרע. נתניהו מנסה לרצות את כולם, לא מפטר את אדלשטיין, לא מצליח להביא פשרה סבירה כדי שחוק הגיוס יעבור, והולך לבחירות כאשר הנושא המרכזי שלהן – חוק הגיוס. תרחיש קטסטרופלי מבחינת נתניהו, ויש להעריך שהוא לא יזניח את המצב לכדי הליכה מהירה לבחירות. נתניהו לא רוצה בחירות, הסקרים זועקים: "לא עכשיו”, וגם יש לו תוכניות מדיניות גרנדיוזיות לממש לפני שמחזירים מנדט לבוחר.
התרעות פיקוד העורף