נתניהו המקורי לא היה ממשיך את המלחמה זמן רב כל כך אחרי שמטרותיה הושגו (חוץ מהחזרת החטופים למשל). הוא לא היה נותן לכל כך הרבה לוחמים ליפול לשווא. הוא היה נבהל מממדי ההרס, מספרי ההרוגים, הפצועים, המשפחות ההרוסות, ההתאבדויות, המחיר הכלכלי, החברתי, הבינלאומי.
אבל נתניהו המקורי כבר לא איתנו. מנוחתו עדן. מה שנשאר זה סמרטוט שנסחט משני כיוונים בו זמנית. שני כיוונים מנוגדים. כי כדי להמשיך את מלחמת הנצח הזו, צריך חיילים ולוחמים. המאגר היחיד שלא מוצה לצורך הזה, הוא אותם 80 אלף צעירים חרדים פטורים. אבל המסחטה ממשיכה לפעול, בכל הכוח. עד שהסמרטוט נקרע.
אם ניקח את שיטת המשטר הנהוגה בישראל ונחבר לה את העובדה שהחברה הישראלית מורכבת משבטים רבים, נקבל מציאות פוליטית שאותה מכיר כל ישראלי: כדי להקים קואליציה יציבה ולנהל את המדינה, צריך ראש הממשלה הנבחר לבחור אחת משתי האופציות: להכניס לקואליציה את החרדים, או להכניס לקואליציה את החרד"לים, שנקראו פעם ציונות דתית אבל היום מגולמים, למרבה האסון, בענקי דור כבן גביר וסמוטריץ'. בעגה פוליטית מנומסת פחות, זה אומר "למכור את המדינה לדוסים", או "למכור את המדינה לימין הקיצוני".
כבר כאן נקדים את המאוחר ונבשר את הידוע לכולם: נתניהו מכר את המדינה גם לאלה, וגם לאלה. לפני דור, או דור וחצי, זה נראה קצת אחרת. לציונות הדתית קראו מפד"ל והיא הייתה מפלגה מתונה יחסית, ממלכתית, הרבה פחות משיחית וקיצונית מהנהוג היום. גם החרדים היו שונים. היו אלה השנים שבהן עוד לא נפתח להם התיאבון. הם היו קהילה קטנה יותר, צנועה יותר, אם כי לא יצרנית או משרתת יותר. אבל אז, וישמן ישורון, ויבעט.
אז כשבריון מגוחך כאיתמר בן גביר מקבל את הביטחון הלאומי ואת מג"ב, קשקשן נטול עכבות כסמוטריץ' מקבל את קופת המדינה ומחצית ממשרד הביטחון, כולל ניהול השטחים, מה כבר יכול להשתבש? כשש"ס והחרדים מקבלים כל מה שנשאר, כולל ועדת הכספים, משרדי ממשלה בכירים ומשרד הפנים (למזלנו השר שם היה עד לאחרונה משה ארבל), ויוצאים לביזת תקציבים וג'ובים מאורגנת, על סטרואידים, במשך שנתיים וחצי, מה באמת יכול להשתבש?
התוצאות פזורות לפנינו: חורבן, הרס, אלפי קברים פתוחים, עשרות אלפי פצועים, משפחות הרוסות, חבלי ארץ מפויחים, כלכלה שוקעת, חברה קרועה לגזרים. אבל הם עוד לא שבעו. גם כשהלוחמים ממשיכים ליפול בקצב מבהיל, ארבעה מהם התאבדו בשבועיים האחרונים, גם כשקצב חזרת הישראלים ארצה נחתך ב־50% וגל עזיבת הישראלים, רובם בעלי מקצועות חיוניים, הולך וגובר, גם כשמענקי ההשתתפות במחקרים המדעיים מהאיחוד האירופי צנחו השנה ב־70%, הם ממשיכים.
המבנה הקואליציוני המפואר שבנה בנימין נתניהו כדי להנציח את שלטונו ולהימלט מאימת הדין, מתחיל להתפרק. לא, זו אינה אידיאולוגיה. זו כרוניקה וגם עייפות החומר. הבחירות קבועות לשנה הבאה. ככל שהזמן חולף, הולך ומתפוגג הטעם להמשיך לתחזק את החורבן. אז העכברים מתחילים להתרוצץ. הם עוד לא נוטשים את הספינה. הם ממשיכים לזלול על סיפונה את מה שנותר.
ש"ס מתפטרת מהממשלה, אבל לא תפעל להפלתה. אריה דרעי קלאסי. ברגעים אלה ממש הוא שוקד על מסע מינויים וג'ובים נוסף, כולל המצאת תפקיד "המשנה למנכ"ל הביטוח הלאומי", כדי להמשיך לאכלס את מקורביו בכל עמדה אפשרית סביב העטינים השלטוניים. הוא גם ימשיך להגיע לקבינט. הוא אפילו לא שר, הוא לא בקואליציה, אבל הוא בעצם כן. רואה, אוכל, שותה ואינו נראה.
במקום לענות, באמצע השבוע הוא מצא זמן לצלם סרטון באנגלית, הוא מיידה את בליל השקרים האינסופי שלו גם בגויים. יומיים אחר־כך, כשפרץ המשבר עם הדרוזים בסוריה, מיהרו מקורביו להאשים את פיקוד הצפון במחדל. איך לא התכוננו, איך לא ידעו, איך לא שמעו. כאילו לפיקוד הצפון, עם הכוחות המוגבלים שנמצאים ברמת הגולן, יש מסוגלות למנוע מאלפי דרוזים לחצות את הגבול מזרחה.
לצה"ל אין סמכות נגד אזרחים ישראלים ברמת הגולן. בניגוד ליו"ש, בגולן צה"ל אינו הריבון. בשביל זה יש משטרה. כלומר, אין משטרה. אבל שריר הטלת האחריות על צה"ל בסביבת נתניהו מפותח כל כך, שהם לא המתינו יום־יומיים לראות איך העסק הזה ייגמר, לפני שהחלו להתנער מאחריות ולהטילה על אחרים. ולצערי, רוב הקולגות שלי זרמו עם זה.
הסרטון שצילם נתניהו באנגלית כבר קיבל שם חשאי, בקרב בכירים מאוד בזרועות הביטחון, בעבר ובהווה: "סרטון שלושת השקרים". מה טען שם נתניהו, בלי בושה ומצפון? הוא טען שאין לו שום אשמה ב־7 באוקטובר, שהוא לא ידע כלום, שלא אמרו לו כלום, שסיפרו לו שחמאס מורתע, שלא העירו אותו בלילה, שבכלל לא ידע על תוכנית "חומות יריחו".
זאת ועוד: נתניהו ידע בדיוק, עד הסנט האחרון, לאן הולך כל דולר שקטאר מזרימה לרצועה. תזכורת: הדולרים האלה רשומים על שמו. הוא שכנע את הקטארים להזרים אותם. השב"כ, וגם אמ"ן, העבירו לו טבלאות אקסל עם פירוט על הכסף. כמה ממנו מגיע בסוף לטרור (חלק גדול). איך זה עובד. הוא ידע שהמפלצת הולכת וגדלה בעזה. הוא הכיר את התוכנית. הוא עצמו תיאר את התוכנית, מול מצלמות, יותר מפעם אחת. תוכנית חמאס לפלישה לעוטף עזה. ובסוף כל דיון ביטחוני שהוא ניהל, הוא נתן את אותה הנחיה: להמשיך "לנהל" את הסכסוך בעזה, להמשיך לטפח את הקשר עם קטאר, להמשיך "להכיל" את חמאס. הבעיה היא שזה לא היה להכיל. זה היה להאכיל. את המפלצת.
כולם יודעים ולא עושים דבר. מי שעושה, כמו עומרי מניב, עוד חוטף מכות מהמקורבים. אין מאמץ להסתיר. אין מאמץ להכשיר. ככה זה. אני ראש העיר, אני קובע, ואני קובע שהנכסים שלי חוקיים (אף שהם לא), נקודה. הכל לכאורה כמובן, ולאסרף עומדת זכות החפות וכו'. זו מציאות בלתי נתפסת. כי אין כבר בושה. ואין כבר פחד. הם עושים את זה מהמקפצות, עכשיו הם עולים עוד יותר לגובה. זו הנורמה. אין דין ואין דיין, אין שלטון ואין חוק, אין משטרה ואין פיקוח ואין כלום. וזו בדיוק התוצאה של מה שמעולל כאן נתניהו לשלטון החוק במשך שנים.
זוהי פרשה הופכת קרביים. כזכור, מדובר ב"מבצע תודעה" שערכה לשכתו הרקובה והמרקיבה של נתניהו על הציבור הישראלי מיד לאחר רציחתם של ששת החטופים בידי חמאס. המטרה הייתה לעמעם את הזעם ולפזר את ההפגנות בטרם ייאספו, תוך "הוכחת" התזה שחמאס מעודד או משתמש לצרכיו במחאה הציבורית. לצורך זה השתמשו באותו מסמך שגנב אותו נגד מצה"ל. נתניהו ניסה למנף את זה אחר כך וטען שהמסמך היה צריך להגיע אליו. שופרותיו מינפו את זה הלאה עם תיאוריית הקונספירציה שהמסמך הוסתר ממנו.
במציאות, אין לזה כמובן שחר. המסמך לא עבר לנתניהו כמו מאות אלפי מסמכים אחרים שלא עוברים אליו. זה היה מסמך טיוטה, מדרג נמוך, אחריו נמשכה עבודת מטה עד שהושלמה, ורק התוצר הסופי שלה הועבר לראש הממשלה. כך או אחרת, למזכיר המודיעין של רה"מ נגישות לכל המסמכים דרך המאגר המיוחד וההרשאה שלו להיכנס לכל מקום ולדעת הכל.
הבעיה עם המסמך הייתה פשוטה: פרסומו עלול להסגיר מקור מודיעיני רב־חשיבות, להביא לאובדן המקור, לפגוע בחיי אדם, בחיילי צה"ל ובחטופים. תוכניתם לכאורה של אוריך ופלדשטיין להדליף את המסמך לתקשורת המקומית נכזבה, כי המסמך נפסל על ידי הצנזורה הצבאית. סיבות הפסילה: בדיוק מה שתואר כאן. שמירה על מקורות מודיעיניים בעלי חשיבות עליונה לחיי אדם.
מה עשו אנשיו של נתניהו? עקפו את הצנזורה והדליפו את המסמך ל"בילד". כלומר סיכנו ופגעו בביטחון המדינה במצח נחושה. כשב"בילד" נבהלו אחרי הפרסום וביקשו גם את המסמך המקורי, את חומר הגלם, גם זה נגנב מצה"ל והועבר להם. מדובר במעשה מחפיר, שלא ייעשה. זה גובל בבגידה. כל זה כדי להטות את דעת הקהל ולהקל את הלחץ הציבורי על נתניהו. קשה להאמין שזה קרה. אבל זה קרה. השבוע פנה מטה משפחות החטופים וביקש להצטרף כצד להליך הפלילי נגד יונתן אוריך. בצדק.
הקורבן הראשי של נוכלי הלשכה הוא אלי פלדשטיין. הם ניסו לזרוק אותו אל מתחת לגלגלי האוטובוס. אלא שפלדשטיין הוכיח שהוא אכן הועסק בלשכה (וקיבל את שכרו מקטאר), שבכירי הלשכה ידעו הכל, שהם היו אלה שיזמו את מבצע ה"בילד", ושהוא היה האחרון בשרשרת המזון הרעיל הזה. איך זה ייגמר? שאלת השאלות היא אם יחליט בנימין נתניהו בשלב כזה או אחר לקבל את האחריות להדלפה הזו על עצמו, כפי שהחליט בהדלפה קודמת, כדי להגן על אוריך.
אחרי 7 באוקטובר, זה הופך למפחיד: נוצר ויכוח בין שתי אסכולות, על מי כדאי לישראל לסמוך כמתווכת בנושא החטופים: מצרים או קטאר. ובעיתוי הזה ממש, מתחיל מבצע השפעה של קטאר, שמטרתו לגמד את מצרים, להפחיד את כולנו ממלחמה עם מצרים, לטובת קטאר היעילה ושוחרת השלום. את המבצע הזה עושים ומנהלים מתוך לשכת נתניהו. זה אירוע שלא יתואר כי יסופר. ועוד יותר מזה. הרבה יותר מזה.
האם זה פלילי? אני לא יודע. אני כן יודע שכל מכונת הרעל התגייסה לקמפיין המוזר הזה נגד מצרים. לא היה חסר הרבה כדי שתפרוץ באמת מלחמה עם מצרים. אבל הקטארים היו מרוצים, וזה הכי חשוב. ההיבט הציבורי, האתי, המוסרי והערכי כאן לא יסולא בפז. כל מי שבילה כמה שנים במוסד או בשב"כ מבין שקטאר בעצם עשתה "גיוס" סוכנים בלשכת ראש הממשלה. השקיעה כסף, קנתה קמפיינים ומבצעי יח"צ, והשיגה לעצמה דריסת רגל אצל אנשים שיושבים בתוך האקווריום. באמת לא ייאמן.
טענתו של ש' (שדרגתו מקבילה לתא"ל) היא שמופעלים עליהם בחקירה אמצעים שאמורים להיות מופעלים בחקירת טרור, שמדובר במדרון חלקלק, שהקווים בין פעילות עסקית ידועה, מאושרת ונפוצה לבין עידוד טרור הם ברורים ואין שום סיכוי שמישהו כאן עבר עליהם. יש בטענות הללו ממש. בכירי מערכת הביטחון לשעבר נפלטים לאזרחות, ורבים מהם הופכים לאנשי עסקים. הם לא סוחרים בכותנה או בטרקטורים. הם סוחרים ומתווכים בתחומי העניין והמומחיות שלהם.
בהקשר הזה, יש כאן עולם רגיש מאוד: בכירי מוסד, שב"כ, אמ"ן וצה"ל לשעבר רבים כחול אשר על שפת הים משוטטים במפרץ ובמקומות אחרים, גם במדינות שלא מקיימות יחסים רשמיים עם ישראל, מוציאים ומביאים, מכניסים ומקבלים. הם ממשיכים להיות מחויבים למערכת הביטחון. לפעמים נעשה בהם שימוש. כל זה ידוע, מאושר ומקובל. אם תשאלו אותי, הגיע הזמן להסדיר את התחום האפור הזה ולסמן בו קווים אדומים ברורים. כל עוד זה לא נעשה, קשה לקבוע מסמרות גם באשר למקרה של קטארגייט.
בינתיים, שני הגיבורים הראשיים של החקירה נפגעים מאוד. החברה שלהם מוגבלת, על ש' נאסר לצאת מהארץ, הם לא יכולים להיות בקשר זה עם זה או עם לקוחותיהם, הם מוחזקים כחשודים או כעבריינים. יש להם, לפחות במקרה אחד, אם ניצולת שואה שמצבה מתדרדר בעקבות האירוע. הם מרגישים ש"שופכים את התינוק עם המים". הם מרגישים נבגדים. אולי בצדק. צריך להאמין ולקוות שהחקירה הזו, לפחות מבחינתם, תסתיים כמה שיותר מהר.
כי יש גם צד שני לדברים. והוא לא פחות רציני. חקירת קטארגייט לא התמקדה באלוף מרדכי או ב־ש', או בחברה שלהם, נובארד. היא החלה בלשכת ראש הממשלה, כשהתברר שבכירים בה מקבלים או קיבלו כסף מקטאר. ואכן, החקירה אישרה שאת הקשר בין איינהורן ואוריך לבין קטאר עשתה חברת נובארד עוד בטרם פרצה המלחמה, בזמן שנתניהו היה בכלל באופוזיציה, לצורך קמפיין הלבנה לקטאר לקראת המונדיאל, קמפיין במדינות אירופה, לא בישראל. עד כאן, הכל בסדר.
אלא שמכאן, הכל לא בסדר. כשקמפיין ההשפעה נודד מאירופה לישראל ומטרתו להשחיר את מצרים ולהלבין את קטאר, תוך כדי מלחמה, נוצר צורך לבדוק את האירוע המבאיש הזה ביסודיות. כשקטאר מוגדרת כמדינה תומכת טרור, בעלת אינטרסים הפוכים משלנו, שפועלת להכשלת מצרים כמתווכת והכשלת סעודיה, זה הופך לאירוע. כשמעורב בזה גם כסף, זה אירוע משמעותי.
קשה להאמין שהפרשה הזו תניב כתבי אישום נגד בכירים ביטחוניים לשעבר. צריך לקוות שהיא תניב נהלים מסודרים. קווים אדומים ברורים. מה מותר, מה אסור, מה דורש אישור מיוחד. אם אני מבין נכון, הרי שגורמי החקירה לא יודעים עדיין אם יהיו כאן כתבי אישום נגד בכירי ביטחון, אף אחד לא מעלה בדעתו שהיה כאן ריגול או מכירת סודות. הבעיה היא שיש כאן מקרים שבהם אינטרסים עסקיים התנגשו עם אינטרסים לאומיים וכספיים. ואת זה צריך לבדוק עד הסוף.
והכי חשוב: גם אם עד 7 באוקטובר הכל היה, לכאורה, בסדר גמור. האם אחרי 7 באוקטובר מישהו עצר, עשה חושבים, עשה חשבון נפש, דיווח בדיעבד? וכשמישהו הבין שיש כאן מסע הכפשה של אחת המתווכות, האם הוא נקט צעדים כדי למנוע אותו? האם האירועים האלה השפיעו על קידום העסקאות להשבת חטופים?
כרגע, אף אחד לא מעלה על דעתו שהחדירה הזו של קטאר לקודש הקודשים של קבלת ההחלטות בישראל הניבה גם השפעה משמעותית על ההחלטות. מצד שני, זה לא מופרך לגמרי. יש כאלה שמוכנים להישבע שעל קבלת ההחלטות בוושינגטון, קטאר כבר משפיעה השפעה מכרעת. והקטע הוא למנוע מזה לקרות בישראל. אלא אם כן, יום אחד יופיע השגריר מייק האקבי גם בחדרי החקירות האלה, ובובה כלשהי בידו. יכול להיות שזה יהיה מצחיק, אבל הבובה הזו תהיה אנחנו.
התרעות פיקוד העורף