ההפתעה היא מפגן האבסורד האלקטורלי שדורש הסבר ומחקר. למטרופולין ניו יורק מוניטין של מעוז ליברליזם, מבצר של דמוקרטים. הניו יורקים מזוהים כ"חיות פוליטיות", שקשה להוליך שולל. איך זה שיותר מחצי מיליון מהם הצביעו בעד מתמודד, שלומר עליו שהוא חסר כישורים לעמוד בראש העיר הגדולה בארה"ב – זאת מחמאה פרועה?
הבחירות יתקיימו בנובמבר השנה, ובינתיים ראש העיר הנוכחי אריק אדמס השיק לאחרונה קמפיין בטקס מרשים, מוקף עשרות עסקנים קהילתיים ואנשי ציבור. אדמס איננו פופולרי ואהוד במיוחד, אך דווקא ניצחונו המפתיע של מתמודד מוסלמי לראשות העיר עשוי לעורר הלכי רוח של אהדה ותמיכה באדמס.
בינתיים, התקשורת בניו יורק עוסקת במועמדותו של ממדאני כאירוע היסטורי, עולמי, עם משמעויות מרחיקות לכת. משמעויות שהתקשורת מייחסת למוצאו כמוסלמי, ולנטייתו להפגין את אמונתו הדתית. לדעתי, מדובר בפרשנויות מוגזמות, מופרכות, ובחלקן הזויות.
הדיווחים מתמקדים בחששם של יהודי ניו יורק מפני ממדאני. פרשנים מצטטים התבטאויות שלו כעוינות לישראל, כאוהדות לפלסטינים, וכמי שלועג למנהגי היהודים. גם אם זה נכון – אין ליהודי ניו יורק שום סיבה ומניע לפחד מזוהרן ממדאני אם ינצח ויגיע לכהונת ראש העיר. הוא לא יכול, אפילו אם ירצה, לעשות משהו שיפגע בקהילה היהודית הגדולה, המונה לפי אומדן רווח מיליון וחצי יהודים.
פוקסמן מציין כי "הסכנה איננה מה הוא יכול לעשות, אלא מה הוא מייצג לדעתי. אם הוא ייבחר, תודה לאלוהים שהוא לא יוכל לעשות הרבה. אבל בחירתו תהיה סימבולית. העיר תבחר במישהו שלא אכפת לו בכלל מהרגישויות שלנו, וזה מפחיד". לדברי פוקסמן, "אם הוא לא אוהב את ישראל, זאת זכותו. אם הוא לא רוצה לבקר בישראל, לא נורא. אני רק חושב שזה יגרום נזק לעיר, כי קיים סחר בין ישראל לניו יורק".
כך או כך, הבחירות הסופיות לראשות העיר בנובמבר הקרוב יהיו מבחן היסטורי חריג בתולדות העיר. איך יתמודדו הניו יורקים עם מבחן היסטורי? שאלה טובה ומרתקת.
התרעות פיקוד העורף