הערכה המקובלת והרווחת היא שהפרדת דת ומדינה היא הבעיה, המועקה, האתגר הראשון שפתרונם יצור ומבטיח מדינה וחברה טובים יותר, יהיה מוצא בטוח ממציאות של פילוג, מחלוקות ועוינות בין הרוב החילוני למיעוט הדתי-החרדי-החסידי. המאבק המכוער על חוק גיוס חדש, ההתרוצצות הנכלולית, ההצהרות הקנטרניות המקוממות שמשווקים הצדדים המעורבים במאבק, גילו וחשפו שהצורך, ההכרח בהפרדת דת ופוליטיקה הוא פי כמה וכמה חשוב, גורלי וחיוני יותר לעתיד החברה בישראל מהפרדת דת ומדינה.
מאמץ לקידום פתרון להפרדת הדת מפוליטיקה הוא גם הכרח מיידי יותר, שאינו סובל דיחוי. לא זכור בתולדות המדינה מאבק שכל כך הרעיל את האווירה, הקצין את השיח הציבורי, העמיק והעצים את השנאה במצב אי-היחסים בין החילוניים לחרדיים כמו המאבק על חוק שמטרתו לשחרר תלמידי הישיבות משירות צבאי. בכל זה אשמה ואחראית התפתחות אחת – הפיכת הדת לפוליטית, הפיכת ערכי היהדות לסחר וממכר מפלגתי-קואליציוני והחמור יותר – השפלת התורה, רמיסת וביזוי ערך עליון וראשוני ביהדות לימוד התורה. מי שהולידו, יצרו וטיפחו התפתחות זאת הן המפלגות הדתיות, החרדיות וראשיהן.
הדרך, האופן והאמצעים ששרי וחכ"י המפלגות ש"ס ויהדות התורה, נוקטים במאבקם להשגת אישור לחוק גיוס חדש, הם חרפה לא רק להתנהלות ציבורית, לעסקונה קהילתית, עלבון וביזוי בכבודם של מי שהצביעו בעדם. שרי וחכ"י ש"ס ויהדות התורה הפכו את התורה, את דת ישראל, את ערכי היהדות לפוליטיקה במובן המכוער של המושג, לאינטרס אישי ומפלגתי, למקור שמבטיח ומבצר את עתידם הפוליטי, בלשון הרחוב את כסאותיהם.
ההחלטה אומרת, נכון, אנחנו, חכמי התורה, דואגים לשחרור תלמידי ישיבות משירות צבאי כדי שיוכלו לשבת וללמוד. אבל תסלחו לנו, אנחנו צריכים גם לדאוג לכך ששרי מפלגתנו ש"ס ישארו בקואליציה ומנהיג המפלגה יקירינו אריה דרעי יוכל להמשיך ולהעניק משרות וכהונות למקרובים. זאת התנהלות לא רק מגוחכת ומגחיכה. זה בזיון וחרפה לערך לימוד התורה ועלבון ללומדיה. זאת התגלמות פרקטית של הפיכת הדת וערכיה לפוליטיקה, לאינטרס מפלגתי.
ההוכחה עד כמה הפכה הדת לפוליטיקה יכול לשמש חוק לימוד התורה. החוק המביש, המבוזה והמגונה של הקואליציה הנוכחית. אין חוק כל כך מיותר, כל כך לא הולם מדינה יהודית. התורה נבראה לפני בריאת העולם (בבלי מסכת פסחים דף נ"ד). אין מצווה חשובה, מרכזית יותר שכל כך מעוגנת ביהדות כמו לימוד תורה. ללמוד תורה כי חוק ממשלתי ממליץ, מעודד או דורש, מעליב ורומס את מצוות לימוד תורה באופן שעוכר ישראל וכופר לא היו מעיזים. לראשי 'יהדות התורה' החוק הזה הוא הישג. כי להם הדת היא פוליטיקה ופוליטיקה זה להשיג תמיכה במסגרת קואליציה.
הימים הם ימי בין המצרים. ערב תשעה באב. את מגילת איכה שקוראים בבתי כנסת בליל תשעה באב הכתיב ירמיהו הנביא שנים אחדות לפני חורבן הבית. מגילת איכה איננה קינה לחורבן. איכה היא מניפסט שבו ירמיהו הנביא מתריע, מזהיר מפני התפתחויות ומצבים שאירעו בירושלים במיוחד בהנהגת העם, שהנביא ראה בהם סכנה ואיום לקיום העם. הגמרא (בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ו) מספרת שאחרי שירמיהו הנביא פירסם טיוטה ראשונה למגילת איכה, המלך יהויקים כעס וזעם מאוד. איך אתה מעז לנבא נבואות שחורות כאלו? "אנא מלכא", צעק המלך. ברוב כעסו המלך קרע את הטיוטה והעלה אותה באש.
בספר ירמיהו פרק ל"ו, מסופר באריכות על מה שאירע לטיוטה הראשונה ומסופר שאלוהים ציווה לירמיהו לכתוב טיוטה שנייה של מגילת איכה. תוכן שאנו קוראים היום. מהסיפור עולה שהנביא ירמיהו דאג וחרד מאוד משחיתויות וממעשים לא כשרים שאירעו ונעשו בירושלים, כנראה בסביבתו של המלך והזהיר בלשון נוקבת מהתוצאות וההשלכות הצפויות. יש פסוקים במגילת איכה שאפשר לפרשם כאזהרה מירמיהו הנביא מפני הפיכת הדת לפוליטיקה. הצרה היא, שהיום אין לנו ירמיהו. אין מי שיזעק ויתריע נגד חילול ורמיסת ערך כמו לימוד התורה ליעד פוליטי, מפלגתי, קואליציוני.
התרעות פיקוד העורף