הרצון של הממשלה להישאר מחוץ לסכסוך הסורי מובן, אבל קודם כל ולפני הכל היא חייבת חוב מוסרי ומשפחתי לדרוזים. צריך למצוא את שביל הזהב בין מעורבות במלחמת האזרחים הסורית לבין החובה המוסרית שלנו לעזור לאחינו הדרוזים, ויש לקבל את הדרוזים בסוריה כאילו היו הדרוזים בארץ ולסייע להם בדרכים ישירות ועקיפות.
אינני יכול לדבר על העדה הדרוזית מבלי להזכיר את העוול הנורא שנעשה להם ביולי 2018, כאשר נחקק חוק יסוד הקובע שרק ליהודים יש זכות להגדרה עצמית במדינה. חברי העדה הדרוזית הם חלק בלתי נפרד מאזרחי המדינה, שתורמים לחברה ולביטחון ורבים כל כך מהם נפלו במלחמות ישראל על הגנת המדינה.
העדה הדרוזית בישראל היא סמל ומופת לנאמנות, שותפות ותרומה למדינה, ועל זה אוסיף ואדגיש גם את גדלות הנפש שהיא מפגינה. למרות החוק המדגיש את האופי היהודי מבלי להדגיש את השוויון לכל האזרחים, ממשיכים הדרוזים לשרת בגאווה בצה"ל ולהשתלב בכל תחומי החיים.
נאמנותם אינה מובנת מאליה, במיוחד לאור המציאות הקשה בסוריה, שם אחיהם סובלים מרדיפות דווקא על רקע הלאום שלהם. יש לחזק מיד בחקיקה ובהערכה את הקשר בינינו, כי העדה הדרוזית היא ללא ספק חלק בלתי נפרד וחשוב ביותר בפסיפס הישראלי.
התרעות פיקוד העורף