בואו נדבר על חנפנות. בואו ננסה להבין את העניין הזה. בואו נרד לעומק העניין. אני בטוח שעשרות, אם לא מאות פעמים בעבר יצא לכם להגיד על אנשים אחרים שהם חנפנים, אך האם אי פעם שמעתם מישהו מעיד על עצמו שהוא חנפן? סביר להניח שלא.
חנפנות היא הטאבו של התכונות האנושיות. זה מה שהבנתי במהלך השבועות האחרונים שבהם אני בוחן את הנושא מכל זווית אפשרית. את המחקר בנושא התחלתי ממש במקרה ובמסגרת המחקר ניסיתי להבין מה גורם לאדם להיות חנפן והיו לי הרבה תיאוריות מקוריות ומרשימות, אך הן כולן התנפצו בבת אחת ברגע שהבנתי את הנורא מכל: שאני עצמי חנפן לא קטן. זה לא קל לי להכריז על כך, אלא שמאחר שבמסגרת מחקר אחר שערכתי לפני כמה שנים - במהלכו גיליתי שהדרך היעילה ביותר לנטרל פגם אופי היא להתוודות עליו ברבים, החלטתי ללכת על כנות מלאה ופשוט להודות בכך. להודות שזה חזק ממני, אינני יכול לשלוט על זה, אני חנפן פתולוגי.
כיוון שאני עובד מהבית לא יוצא לי להתחנף בפועל להרבה אנשים אך פוטנציאל ההתחנפות שלי הוא עצום. אני אפילו לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הייתי עובד מחוץ לבית, איזה טבח חנפנות היה מתרחש. להערכתי כל אדם שלישי שאני פוגש, אני מתחנף אליו בצורה זו או אחרת. זה בהנחה שאני נמצא בתל אביב. ברגע שאני יוצא מהעיר הגדולה, ממוצע החנפנות צונח. וזה למה? די פשוט: כי חנופה היא אקט שנעשה כלפי אנשים משפיעים, אנשים עם "כוח", שיש להם יכולת להשפיע על חייך, ורוב רובם - לפחות במקרה שלי - נמצאים באזור חיוג 03.
אני לא יודע איך לעצור את זה. זה קורה לי באופן בלתי מודע. ואני אגיד לכם את האמת, שמתי לב גם שאין אדם שהוא איננו חנפן בצורה זו או אחרת. בדקתי את הנושא לעומק ומסתבר שכל בן אדם - לפחות כאלו שאני מכיר - יש לו איזה מישהו בחייו (לפחות אחד) שהוא מתחנף אליו. אבל לא כל אחד ראוי להיקרא "חנפן". בסופו של דבר זה די טבעי להיות נחמד יותר לאנשים בעלי כוח שמשפיעים על חייך וכמעט כולם עושים את זה, אך בשביל להיות חנפן מקצועי כמוני, אתם צריכים ממש להתמחות במדעי ההתנחמדות. השאלה אם אדם הוא חנפן אמיתי או לא, תלויה במידה שבה הוא מתאמץ להתנחמד כשהוא פוגש יעד חנופה ראוי. ואני למשל, כשאני מזהה יעד כזה אני נותן את כל כולי. אבל זה גם מאוד מסוכן. כי אם משהו משתבש ולא הולך כראוי בתהליך החנופה אני יכול להתהפך בשנייה ולהפוך לחיה אכזרית.
זו בדיוק הבעיה עם אנשים חנפנים כמוני: מצד אחד קיימת נחמדות פראית אך מהצד השני מסתתר המון זעם. זעם הרסני. ככה זה, אפשר לקבל אותי בשני מצבים: הראשון הוא חנפנות מקצועית והשני הוא זעם עצום שמוביל אותי לצאת מכליי ולפעול בצורה קיצונית. באמצע אין שום דבר.
דרך אגב, בעבר היו גם מקרים של אנשים שגם זעמתי עליהם וגם התחנפתי אליהם בו זמנית - שלזה דרוש כישרון רב. אבל זה דבר נדיר יחסית שקורה רק אחת לעשור בערך. רוב ההתחנפויות שלי הן התחנפויות קלאסיות שנעשות באור יום ובלי בושה בחדרים עם דלתות פתוחות ובלי יותר מדי הקדמות.
ושלא תחשבו שאני לא רוצה לעשות משהו בעניין. אני מאוד רוצה ואני מוכן לעבוד על זה. פשוט כמה שאני לא מנסה אני לא מוצא דרך לטפל בזה. ברשת אני מוצא רק קורס לטיפול בחרדה וביקורת עצמית וסדנאות לחמלה עצמית ולהפחתת סטרס ולהתפתחות עצמית.
אין שום סדנה או קורס לטיפול בפגם החנפנות. אני רק יכול לתאר לי איך סדנה כזו בטח נראית. בטח עושים שם סימולציות של פגישות עם אנשים ראויים לחנופה ומנתחים את המהלכים שלך בזמן אמת. אולי גם יושבים איתך על ההודעות שאתה שולח ומלמדים אותך לשלוח הודעות ניטרליות בלי סממני חנופה. אולי גם מושיבים אותך לשיחה ומנסים להבין איפה היה הרגע הזה בחיים שבו זה התחיל, הרגע שבו התחלת להתחנף, ואתה יושב שם מוצף ברגשות ויש לך דמעה בקצה העין ואתה אומר למטפל: ״אני חושב שאני יכול לעשות את זה, אני יכול לצאת לעולם בלי ליפול להתחנפות ולהתנחמדות״. ואז המטפל נותן לך חיבוק ואתה אומר לו: ״תודה, אין כמוך, באמת שאני לא יכול להפסיק להתפעל מהתהליך שאני עובר כאן בזכותך״, ואז המטפל מסתכל עליך ואומר לך: ״תיזהר! הנה אתה נופל לדפוסים ישנים, תיזהר!״.
התרעות פיקוד העורף