הכרה במדינה פלסטינית אינה רק שאלה גיאופוליטית – היא תגובת שרשרת המושפעת ממציאות פנימית צרפתית סבוכה. דו"ח רשמי שפורסם לאחרונה על ידי משרד הפנים הצרפתי העלה את האפשרות כי הכרה שכזו עשויה לשמש "אמצעי להרגעת" המוסלמים במדינה, שמרבים להביע תחושת ניכור לנוכח התמיכה המסורתית של פריז בישראל. ההכרה, כך נטען בדו"ח, עשויה לגשר על הקרע ההולך וגדל בין הקהילות המוסלמית והיהודית בצרפת – שתי הקהילות הגדולות מסוגן באירופה.
מקרון מציג את היוזמה כהמשך מחויבותו לפתרון שתי המדינות. בצרפת מתכננים ועידה בינלאומית בשיתוף ערב הסעודית, במטרה לשרטט מפת דרכים חדשה לשלום (היא נדחתה מחודש יוני בעקבות המבצע "עם כלביא").
אך בין השורות עולה נרטיב עמוק יותר: ניסיון של מקרון להשאיר חותם היסטורי בתקופת כהונתו האחרונה. ההכרה במדינה פלסטינית – גם אם סמלית – תיחשב לאירוע מכונן בזירה הדיפלומטית של אירופה. שיקול מנהיגותי מוכר משהו...
מצד שני, רבים מהדיפלומטים הבכירים, הן באירופה והן בארה"ב, מזהירים שזהו מהלך שעלול לדרדר את הסיכויים לשלום. הכרה מוקדמת מדי תייתר תמריצים פלסטיניים למשא ומתן, תפגע בקונצנזוס המערבי ותלבה את תחושת הבידוד של ישראל – גורם שעשוי להוביל להסלמה נוספת ולא להרגעה.
מאחורי הקלעים, ישראל מפעילה לחצים חסרי תקדים על פריז כדי למנוע את ההכרה. גם ארצות הברית נמצאת בתמונה - לצידה של ישראל. ארגז הכלים המדיניים של ישראל כולל הפסקת שיתופי פעולה כאלה ואחרים, כולל ביטחוניים - ולא פוסח על רמיזות על סיפוח או החלת ריבונות חד-צדדית ביהודה ושומרון. "הכרזת הריבונות" שאושרה השבוע בכנסת ברוב קולות היא, אמנם, דקלרטיבית גרידא, ועדיין - זה מסר ישראלי שלא משתמע לשתי פנים ושבטח נקלט היטב בפריז ובבירות נוספות שאירופה.
אך הנשיא מקרון, כך נדמה, אינו מתרשם מהלחץ ומהאיומים.
עבורו, מדובר ברגע היסטורי – ואם יש חלון הזדמנויות להשפיע, הוא כאן ועכשיו.
הציבור הצרפתי עצמו חלוק בדעותיו: יש הרואים בצעד תקדימי חיובי, מחווה לצדק היסטורי לפלסטינים. אחרים מזהירים מתגובת נגד פנימית, זעזוע במערכת היחסים עם ישראל והגברת האנטישמיות.
הדיון סביב ההכרה בפלסטין הפך מזמן משאלה של דיפלומטיה לשיקוף של זהות לאומית. עבור מקרון, זהו ניסיון לשלב ערכים של שוויון וחופש דת עם גישה אסטרטגית חדשה למזרח התיכון.
אך השאלה נותרת פתוחה – האם מדובר בצעד מוסרי פוליטי או פשוט מהלך דרמטי של נשיא החפץ בהישג היסטורי?
המהלך של מקרון, אם אכן יתממש, עשוי להגדיר מחדש (כך הוא מקווה) את תפקידה של צרפת לא רק במזרח התיכון – אלא גם בזהותה העצמית כמדינה המאזנת בין מסורת לבין שינוי, בין ריאליזם לבין תקווה.
התרעות פיקוד העורף