הקונספציה ההומניטרית מלאת חורים. האם אפשר בכלל להפריד בין לוחמי חמאס ובין אזרחים? הרי כל רגע מגויסים ״לוחמים״ חדשים בני 15־16, לומדים להפעיל אר.פי.ג׳י או להניח מטען, וכשהם נהרגים – מאשימים את ישראל בהרג ילדים. האם נערים יוכלו לעבור לאותו ״אזור הומניטרי״ דמיוני, שלכאורה יפריד בין אזרחים ללוחמים?
מה שאפשר היה ליישם חודש לתוך המלחמה, כשלישראל עוד היה אשראי בינלאומי, כבר אי אפשר ליישם היום, כשאנחנו עמוק בתוך הגל האנטי־ישראלי העכור ביותר שידענו. אין יום בלי תקרית בינלאומית אלימה כלפי יהודים וישראלים, שמואשמים ב״רצח עם״.
הגיע הזמן שנבין מה קורה במציאות, מחוץ לתיאוריות המופלאות של ״מה הבעיה״. חמאס היתל בישראל ובמתווכות בפעם המי יודע כמה. המדיה הבינלאומית משתוללת עם כתבות על ישראל המרעיבה, זה משפיע על מנהיגים חסרי חוט שדרה כמו מקרון, וגם הישראלים כבר תשושים ממלחמה שלא נגמרת. אז למה שחמאס לא יקשיח עמדות?
דמיינו שהיינו מפנים 1% ממשאבי יכולות איסוף המודיעין שלנו לטובת איסוף תחמושת הסברתית שתוכיח את הטענות שלנו. הפלסטינים כל הזמן מייצרים חומר כי אמצעי התקשורת מחפשים חומר, כי הרשתות החברתיות צמאות לחומר. ואיפה החומר שלנו? אנחנו יכולים לצלם, לערוך, לייצר הוכחות לכך שחמאס מתעלל בעזתים, להפיץ וליצור נרטיב. אבל פשוט לא עשינו את זה.
כמה פעמים אפשר לאיים בפתיחת שערי הגיהינום ולא לפעול בזירות ההכרחיות? זו לא סתם קונספציה, אלא טמטום אסטרטגי על מלא. בסוף, ישראל גם מכניסה אינסוף סיוע, וגם מואשמת בהרעבה. שוב הכרזנו על הפוגות הומניטריות יומיומיות, שחמאס מקבל ללא תמורה. עם הממשלה הזו, חמאס מצליח מעל ומעבר למרות הפגיעה הצבאית שספג, כי הוא מזהה איומים כמו חול לצד חוסר הבנה ישראלי של מהלכים והשלכות.
התרעות פיקוד העורף