מצבנו? כאילו חבורת פושעים תפסה אותנו כבני ערובה בתרגיל עוקץ דמוקרטי. מאז, כל אדם סביר משקיע מאמץ בלזהות את האקס פקטור שיעיף מחיינו ממשלה מזוינת באמל"ח דיקטטורי: מחאה? אופוזיציה? העולם? בג"ץ? עריקי קואליציה שגילו לפתע שיש להם מצפון? משיחיסטים סיפוחיסטים שהבינו שהם כלי משחק של האוונגליסטים?
אומרים שמחאת מיליון שובתי רחוב תצליח להזיז את ערפדי התקציב והדם מהגופה המפרפרת של המדינה. אולי. בינתיים, כל יום והציפייה לאקס פקטור המקווה שלו. אתמול זה היה חודש יולי שחלף עבר לטובת הפתעות אוגוסט, ותחושה שה"עולם" שידע להתאחד מול מדינות רשע עומד להתאחד מול מדינת ישראל. וטוב שכך.
האמת המרה היא שכל יום בעזה ובגדה מעצים את גל ההכרה בצורך של העולם, לא רק של אבו מאזן ושות', במדינה פלסטינית. בעצם, עזבו את העולם. ישראל לא נולדה באו"ם, אלא בדם, וזה, לצערנו, מה שקורה לפלסטינים היום. ורק שנדע במה מדובר: הכרה ברשות של אבו מאזן ובגדה כמדינה פירושה גם מדינה פלסטינית בעזה.
אני מניח שמלחמת הנצח שהממשלה מנהלת בעזה מכוונת בין השאר לאותת שכיבוש צבאי, התנחלויות, מחנות ריכוז וטרנספר הם תוכניות המגירה של ארון הספרים היהודי, וזה רק עניין של זמן עד שיצאו מהארון. או עד שהעזתים ימותו מרעב ומחולי. ותמיד יהיה הבכיר שיקרוץ שמדובר בהפעלת לחץ על חמאס לשחרור החטופים.
התרעות פיקוד העורף