פרופ’ דני אורבך, היסטוריון מהאוניברסיטה העברית, פרסם לפני כחודש עם ד”ר יונתן בוקסמן, ד”ר יגיל הנקין ועו”ד יונתן ברוורמן מחקר מקיף בשם או בעברית: הפרכת הטענות לרצח עם: בחינה מחודשת של המלחמה בין ישראל לחמאס.
במחקר נבחנו ההאשמות שלפיהן ישראל ביצעה ג’נוסייד ברצועת עזה לאחר טבח 7 באוקטובר. מיד קפצו נגדו בזעם כל מיני מגיני חמאס ושונאי ישראל, גם ישראלים. אורבך מציג במחקר עמדה ברורה: האשמות בג’נוסייד המופנות כלפי ישראל מופרכות ומושתתות על נתונים מוטים, על מסמכים חלקיים ותוך הטיה מצד ארגוני אונר״א וגופים בינלאומיים.
בבלוג שלו, “הינשוף”, הוא מביא זאת בלשונו כך: “בדיוק כפי שערך שטרות הכסף יורד כשהממשלה מדפיסה עוד ועוד מהם, הבנתי בהדרגה עד כמה המונח ‘אינפלציה רעיונית’ חשוב להבנת העולם שאנחנו חיים בו. מונחים עוצמתיים, כך נראה, מאבדים מערכם ככל שמשתמשים בהם בתדירות גבוהה יותר. השמאל האמריקאי, למשל, מגדיר יותר ויותר תופעות כ’גזענות’ וקורא ליותר ויותר מיריביו ‘גזענים’.
התוצאה היא שבחוגים נרחבים מתקבל המונח ‘גזענות’ במשיכת כתף. תהליך דומה עברו מילים כמו ‘פשיזם’, ‘פיאודליזם’, ‘אימפריאליזם’, ‘הסתה’ ו’טרור’, שהפיתוי להשתמש בהן כדי לתאר קשת הולכת וגדלה של תופעות רוקן אותן למעשה מכל תוכן. כך גם הניסיון להרחיב את המושג ‘פשעי מלחמה’ עד כדי פרקטיקות שכל צבא חייב לבצע כדי לנצח במערכה”.
אורבך מזכיר גם פסקי דין בבית הדין הבינלאומי כהוכחה לפער שבין משפט רציני ובין פסקי דין מוטים. הוא מתייחס לכך שבית הדין עושה שימוש בדוחות חפוזים ואנטי־ישראליים, ואומר כי פסקי דין של שופטים מסוימים נראים כהבעת דעה יותר מאשר כניתוח משפטי. בלשונו: “להג של כל מיני ‘חוקרי ג׳נוסייד’ מכל מיני מוסדות שמרחיבים את ההגדרה עד בלי די, באופן שאפילו רוזוולט וצ׳רצ׳יל נמצאים בתוכה”.
נוכח המתקפה על מחקרו אמר אורבך לפני כשבועיים משהו ששבר את ליבי: “אני מודה שבימים האחרונים מאוד קשה לי רגשית. מאז שפרסמנו את הדוח שלנו על בחינה ביקורתית של האשמות רצח העם בעזה, אנחנו נתונים למתקפה רעילה, מתמשכת ובלתי פוסקת של אנשי אקדמיה ואקטיביסטים אחרים מהשמאל הרדיקלי, מנות עקביות ויומיות של נאצות יהירות ובוטחות בעצמן, קללות ורעל מזוקק. אנחנו בני אדם, ולא חסינים מטעויות, ואכן ביצענו כאלו - ואנחנו מודים לכל מי שמצביע עליהן וגם מנסים לתקן אותן בגרסה האנגלית ובגרסאות הבאות.
לא מדובר על מחלוקת עובדתית, אלא על רעל. שפה פוגעת ומשתלחת ומקטינה של אנשים שהחליטו שאנחנו קשקשנים ושרלטנים עוד לפני שקראו מילה ממה שכתבנו, ועכשיו מתלבשים על כל מחלוקת, טעות מדומה או טעות אמיתית כדי לערוך לנו רצח אופי. כי השמאל הרדיקלי הוא כמו כת סטליניסטית: ברגע שחרגת מהשורה ומהקו המפלגתי, ברגע שהעזת להביע דעה אחרת, אתה מחוק”.
את אורבך אני מכיר שנים ארוכות. הוא היה חלק מחבורת צעירים חובבי טולקין בגילי ה־20 שהכרתי כשעבדתי על מופע מיצירות טולקין. תמיד היה לנו ויכוח קל על טולקין. אני ראיתי בטולקין סופר שהחזיר את ההרואיות לספרות, ותיאר מלחמה ללא פשרות נגד עולם הרוע. אמרתי לו: “מלחמה של עולם טוב מול עולם רע עד הסוף יכולה להתחדש בכל רגע”. הוא לא הסכים, ותמיד הציג לי טקסטים של טולקין שהתנגד למלחמות. נזכרתי גם בזה לנוכח המתקפות על אורבך, כשניסה לרגע להתייצב באובייקטיביות לצד עולם הטוב במלחמתו נגד עולם הרע המוחלט.
התרעות פיקוד העורף