תפקידו של רולנד, שזכה בכינוי "רולנד הנפחן", היה לשעשע את המלך ואת האצולה ולשמש חיץ בינם לבין העולם שבחוץ. בתמורה לכך זכה באחוזה מלכותית המופיעה ברישום זכויות והחזקות קרקע שהתקבלו מן הכתר, ה־LIBER FEODORUM.
בספר ירמיהו, בפרק כג, מתוארת מערכת מסרים שהזינה את ההנהגה ואת העם בדברי הרגעה שקריים. מי יודע, אולי גם שם ראו איזו ריביירה באופק: "כה אמר ה' על הנביאים המתנבאים בשמי ואני לא שלחתים, והם אומרים חרב לא תהיה ורעב לא יהיה".
החדשות הפכו למערכת התשה. כל אחד משוכנע שהוא מחזיק באמת הבלעדית, כולל הערוץ הקומי־טרגי המוזר, שכבר איבד את היסוד הקומי בעיניי. כמה אפשר לשמוע שקרים, ועוד כאלה אינפנטיליים? ומכיוון שהלילות אינם לילות וגם הימים לא מי יודע מה ימים, החלטתי לדלג על היועצים והדוברים ולשאול את הנבחרים עצמם. לשם כך יש להם תקציב לקשר עם הציבור.
פשוט שואלת את שאלתי, בתקווה שחלקם יהיו מספיק קשובים והגונים כדי להשיב. לפעמים אני שולחת גם מילה טובה, אם כי קשה מאוד למצוא מילים טובות בכל הנוגע לתפקוד של הממשלה והכנסת האלה.
את אחד השרים שאלתי איך הוא ישן בלילה. ביקשתי באמת להבין איך הוא עושה את זה. הוא ענה בגילוי לב אחרי שלושה ימים, אבל באריכות ובסבלנות. התפתח בינינו דיאלוג שממנו עלה וידוי כואב: הוא מודע להחלטות האיומות שהוא נאלץ לקבל. זו מבחינתי התחלה. מאוחרת, קלושה, אבל התחלה.
אחר הודה לי על דברי החיזוק כשעמד לצד מוסדות תרבות שנאבקים על קיומם, ויש עוד. למרבה הצער, דווקא אלו שמזוהות עם פה גדול והגיעו לכנסת בדרכים לא במיוחד דמוקרטיות, מצאו שחסימתי היא המענה המתבקש לשאלותיי. חבל, אבל זה דינו של אבק ברוח, ואני מעריכה שהן ייעלמו כלעומת שבאו. נותר רק לקוות שהנזקים שישאירו אחריהן יהיו בני תיקון.
הפנייה הישירה אל שרים, שרות וחברי וחברות כנסת היא דרכי להרגיש שלא אבדה תקוותי. שאני עדיין מחזיקה את גורלי בידיי. שיידעו שלא משנה כמה הדוברים שלהם לוחשים באוזנם דברי הבל וכמה הבוטים שפועלים בשירותיהם מפרגנים להם, יש פה קודם כל בנות ובני אדם. אזרחיות ואזרחים שראויים לתשובות ולדין וחשבון. ממליצה לכולנו לפעול כך. אולי הם יחשבו פעמיים לפני שיחרצו עוד גורלות.
התרעות פיקוד העורף