בשקט בשקט: ישראל פועלת בכל הכוח להעביר עזתים - שלוש מדינות כבר הסכימו לכך | ג'קי חוגי

גם איחוד האמירויות בוחשת בחשאי אצל חפתר, וגם ארה"ב, מצרים ומדינות נוספות. בגלל הנפט שלה, מיקומה האסטרטגי בים התיכון והיותה שער לאפריקה, לוב של ימינו היא זירת מאבק. כמו ישראל ושותפותיה, גם היריבות – איראן, טורקיה, רוסיה וקטאר – מבקשות לאחוז בלוב ולרכוש השפעה אזורית.

תוכנית הפינוי של פלסטינים מעזה נתקלת בסירוב מקיר לקיר במצרים. היא זוכה להתנגדות רבתי ברחוב ובשדרות השלטון. אם תצא לפועל, קיים סיכוי רב כי מצרים לא תוכל לשבת בחיבוק ידיים. ייתכן אף שתיאלץ לפגוע בהסכם השלום עם ישראל. בבואה לגייס את אתיופיה לתוכנית הזו, מעלה ישראל את רף העצבים בקהיר. אתיופיה, מצידה, באומרה כן לתוכנית, משדרת בוז כלפי מצרים. מצוקתכם ועמדותיכם בעניין העזתי, אומרים האתיופים, אינן הבעיה שלנו.

כל דיון מהסוג הזה המתקיים בישראל חייב לכלול גם חיבוט מוסרי. לא בגלל דדי ברנע, נכד ליהודים שברחו מהיטלר לארץ ישראל, ואולי הצילו את עצמם מטרנספר וגם שמד. אלא בגלל כולנו ומהיכן שבאנו.

יהיה גורלה של עזה אשר יהיה, עלינו להיות הוגנים עם עצמנו. זו איננה תוכנית לפינוי מרצון, אלא מפעל סילוק.

ההישג המציאותי היחיד

המחלוקת עמוקה ועקרונית מכפי שמייצגת ההגדרה הדלה. ישראל מבקשת כי כוחות צה"ל יתייצבו כמו שרשרת ארוכה לאורך ציר מורג. כלומר, לרוחבה של הרצועה, מחוף רפיח מזרחה ועד גדר הגבול עם ישראל מול קיבוץ חולית. נוסף על כך, דורשת ישראל להתייצב לאורך ציר פילדלפי, שהוא הגבול בין רפיח לסיני. כך יחבוק צה"ל את העיר רפיח ויהפוך אותה למובלעת עם חצי מיליון פלסטינים.

בחמאס טוענים כי מדובר בגטו, שממנו אין יוצא ואין בא. מאחר שכולה בשליטתה, עלולה ישראל להמאיס את החיים על יושבי המובלעת, באופן שיגרום להם לרצות לעזוב מחוסר ברירה. כך יגורשו, לגרסת חמאס, המוני פלסטינים. הם דורשים זרימה חופשית של תושבים מדרום הרצועה לצפונה, כפי שהיה בהפסקת האש בינואר.

עבור ישראל, ההתעקשות על ציר מורג היא עמדת מיקוח. הרי העסקה המוצעת עשויה שני שלבים. תחילה תוכרז הפסקת אש בת חודשיים, ואחריה הפסקת המלחמה. לשם חותרים המתווכים. העמדה הישראלית מסרבת לאפשר לתושבים לנוע בחופשיות כבר בהפסקת האש הראשונה. אבל היא תתגמש בהמשך.

ברצותנו, הסוגיה תיפתר בתוך ימים. אפשר גם שעות. צה"ל יכול לספק פתרונות לאתגרים מהסוג הזה. גם לסוגיות האחרות, כמו הנושא ההומניטרי. כלומר, כיצד יאכלו תושבי הרצועה ומידיו של מי. אבל המו"מ אינו תקוע בציר מורג ולא במספרן של משאיות הסיוע. הוא נעצר בשאלת הפסקת המלחמה. אם ישראל תחליט להפסיקה, אזי לשאלות האחרות יימצא פותר.

עם אותן בעיות לפיצוח יצאו השיחות לדרך בשלהי ינואר 2024. הפסקת המלחמה, שאלת ההתפרסות של צה"ל, מנגנון הסיוע ההומניטרי וראשיתו של השיקום. שנה וחצי חלפו, וארבע סוגיות הליבה עדיין מעסיקות את המתווכים. לא משום שאין פתרון, אלא מפאת היעדר החלטה.