(אפשר, כאמור, לקרוא למחירי חופשה בחו"ל נוחים רק כשאתה רווי קפיריניה/ אוזו/ אייריש קרים בדמך) ועדיין, יש חוויות, שאין להן מחיר, גם כשלושת ילדיך בהתקף טנטרום לסירוגין על רקע נוף עוצר נשימה, שבאמת עוצר לך את הנשימה מהגובה הרם ללא מעקה בטיחות בכביש מתפתל שגורם לך להיות על סף התקף לב).
ולהלן כמה עצות זהב למי ששוקל לצאת לנופש משפחתי:
ראשית - תמצאו זמן זוגי. אני יודעת שזה על גבול הבלתי אפשרי, אבל בהנחה ואחד הילדים הוא מספיק גדול, והקטן ישן והאמצעית דוגלת באימרה "ופלאפון ישמח לבב אנוש", והשעה היא לא ממש מאוחרת ואתם נמצאים באותו מתחם, רק הולכים מספר דקות לספסל / לבר ליד, תזכו למחוות רומנטיות, תדברו, תוציאו את הזעם, תשתפו ותהיו יותר חכמים בתכנון היום למחרת. הזמן הזה רק של שניכם הוא ריענון ואשכרה תוכלו לשוחח בלי צלצולי אוזניים נלווים.
שנית - מצאו זמן לעצמכם. זכרו שאומנם החופשה היא משפחתית, אבל זמן לעצמכם בדמות מסאז' או אימון יחייה אתכם לבאות, ממש כמו בבית, רק שכאן הזמן הוא יותר אינטנסיבי וחונק. שהרי הורה טוב, הוא הורה שטוב לנפשו. גם לצאת לסיבוב רק עם עצמכם לשעה, לגלול בטלפון את כל החדשות החמות של גיא פינס, זוהי מנוחה למוח, שלווה לנפש.
נקודה שלישית - אל תאכלו לעצמכם את הראש אם דברים משתבשים בדרך. אם האוטו ששכרתם לא נוח, אם לא לקחתם מספיק בגדים, אם רבתם עם הילדים או עם בן הזוג, חלק מהעניין של חופש הוא ממש קריאה של המילה עצמה הפוך בשילוב החלפת אות - שהרי מחופש אתה יוצא שפוך. לא סתם אומרים כשחוזרים מחו"ל שצריך חופש מהחופש כדי להתאפס. יש משהו בחברותא הזאת שלעתים מרגישה צפופה קצת.
התרעות פיקוד העורף