גם אז כמו היום, ישראל נמצאה במבוי סתום, שקועה בבוץ של לחימה מיותרת ללא תכלית. גם אז המנהיגים התקשו לקבל החלטות ולראות ראיה אסטרטגית. המחיר שישראל שילמה בהמצאות בדרום לבנון וגם בתקופה שלאחר מכן עד מלחמת ״חרבות ברזל״ היתה כבדה ביותר. המלחמה הארוכה בדרום לבנון עד הנסיגה החד צדדית בשנת 2000 סדקה בצורה קשה את האמון בין הציבור הישראלי לבין צה״ל.
אחד הפחדים של הציבור בישראל ושל דור לוחמי ״הבופור״ ו ״רצועת הביטחון״ שהסיוט של לבנון יתרחש עלינו בעזה. וכפי שזה מתנהל כעת, לצער כולם זה הולך ומתגשם. השבוע קרה משהו בדינמיקה של המלחמה ובתקומתה של ממשלת נתניהו. רצף האירועים הובילו את הציבור להבין כי אנחנו רחוקים ״מגן עדן וממקום מסתור״. השבוע כמו במילות השיר היו "רגעים נגמרות המילים, רק הראש מלא תמונות, רעשים ודמיונות רגעים נגמרים ההסברים״.
זה התחיל בהבנה שחמאס ניצח על מלא ברמה המדינית ובהסברה העולמית עם קמפיין ההרעבה. הציבור נחשף לדלות המחשבתית ולרפיסות היצירתית של הממשלה וההנהגה הישראלית. כיצד מחבלים ערבים עם כפכפים וקלצ'ניקוב הצליחו לעשות ״בית ספר״ לראש הממשלה שהוא לשיטתו מר הסברה וביטחון. זה המשיך עם תמונות השואה שעוברים החטופים אביתר דוד ורום ברסלבסקי, שגרמו לזעזוע בקרב מדינה שלמה. זהו, אתמול הציבור הבין אחרי 667 ימים כי "אני רוצה בנפש פנימה לחזור הביתה אל ביתי, כמו שהיה בילדותי, קורא לך אמא, אני רוצה בנפש פנימה, לחזור אלי ואל דמותי שלא אצא מדעתי….״
זה התחיל בדברים שיוצאים מהמטה הכללי של צה״ל, לפיהם הרמטכ״ל רא״ל אייל זמיר הבהיר לדרג המדיני כי מבצע ״מרכבות גדעון״ הגיע לסיומו הצבאי. שאין לדרג המדיני תוכנית להמשך, הוא ממדר את הדרג הצבאי באשר למהלכי המשא ומתן. זה המביך במכתב העצומה של 2,400 אומנים ואנשי אומנות שכבר לא מפחדים מחרם קהל ויצאו בקריאה להפסקת המלחמה, וזה נמשך בסרטון שהוציאו בכירי מערכת הביטחון לשעבר בהם רמטכ״לים, ראשי המוסד, מפכ״לים, ראשי השב״כ ואמ״ן וכפי שהעידו בסרטון״ יש כאן רוב מכריע של כל ראשי מערכת הביטחון הינו בקבינטים, במטבחונים ובכל תהליכי קבלת ההחלטות הכי רגישים.
במערכת הביטחון וגם במערכת המדינית מבינים שאם לא תגיע איזו הדלפה דרמטית ל"בילד הגרמני", נפל הפור בציבור הישראלי: אין יותר מנדט לדרג המדיני להמשיך את המלחמה בעזה. השאלה שנותרה היא איך ומתי עוצרים את המלחמה שכבר הסתיימה.
התרעות פיקוד העורף