בישראל, בשנת 2025, יושבים הורים, אחים, אחיות, סבים וסבתות וצופים בבניהם גוססים לנגד עיניהם. גסיסה בשידור חי של אזרחי מדינה עצמאית, עוצמתית, חזקה בהרבה מהסובבים אותה, שממשיכה להתבצר סביב פארסת "הניצחון המוחלט" ומעדיפה את שלמות ממשלתה על חיי אזרחיה.
האזרחים האלה הופקרו על ידי אותה מדינה, הפקרה נפשעת. אם מישהו צריך לשלם את מחיר ההפקרה הזו, הרי שזו המפקירה. קרי, המדינה. לא המופקרים. ובכל זאת, בישראל 2025 יש משפחות שנאלצות לחזות בגסיסת יקיריהן בשידור חי, וכל מה שנותר להן זה לספוק כפיים בייאוש.
הגרונות כבר ניחרים, העיניים טרוטות, העצבים מרוטים, הלילות נודדים, העולם קורס על המשפחות הללו וגם קצת עלינו, האזרחים המביטים על החיזיון הזה בפלצות ומתקשים להאמין שזה אכן קורה. אבל זה קורה.
לא צריך לשכנע אותי מי זה חמאס. אני מטיף לכניסה לעזה ומלחמה ישירה ועוצמתית בחמאס עוד לפני שנתניהו חזר ללשכת ראש הממשלה. בחמאס נלחמנו, אנחנו נלחמים ונילחם גם בעתיד. את חיי החטופים לא יהיה אפשר להציל בעתיד.
חמאס ספג את הקשה והכואבת והסופנית במכותיו אי פעם ב-20 החודשים האחרונים. הוא מרוסק. כוחו נשבר לרסיסים. תשתיותיו רוסקו. מנהיגיו חוסלו, מפקדיו בכל הדרגים אינם עוד, המסגרות הצבאיות פורקו. מה שנשאר זה רסיסי חמאס, והם יהיו שם גם בעוד שנתיים.
אין בעולם צבא שניצח גרילה, שמתבססת על אוכלוסייה אוהדת לאורך זמן. תשאלו את הרוסים באפגניסטן, האמריקאים באפגניסטן ועיראק, הבריטים בכל מקום, הצרפתים בווייטנאם, האמריקאים בווייטנאם וכו' וכו'. נגד הטרור צריך להילחם בשום שכל, בהתמדה, בייבוש הזרמת הכסף והמשאבים, בייבוש הגיוס, וכמובן, בעריפת הראשים.
את כל זה נוכל לעשות בהמשך, ודי בקלות. את חיי החטופים לא יהיה אפשר להחזיר בעתיד. הם מתים עכשיו. הם מתים מול עינינו, ואין מושיע. הממשלה הזו היא ממשלת זדון לא יהודית, לא מוסרית, לא אנושית. עונש נורא שהושת עלינו. עונש לא פרופורציונלי.
התרעות פיקוד העורף