בעת שישראל במצור תקשורתי חסר תקדים בהיקפו וחסר מעצורים בביטויי הכפשתו של ישראל כאשמה למשבר ההומניטרי בעזה, שתי העמדות הכי קדמיות של ישראל בחזית ההסברה - משלחת ישראל במטה הראשי של האו"ם והקונסוליה הכללית בעיר, שהוא מרכז ומוקד של אמצעי תקשורת - אינן פעילות.
שתי העמדות מאויישות: השגריר והקונסול הכללי. דנון ואקוניס הם אנשים מוכשרים, ידועים כנמנים עם צמרת הליכוד, בעלי ותק וניסיון, כיהנו כשרים בממשלה. נמצאים ושוהים בכרך הנחשב מרכז עולמי בדיוק כשישראל מותקפת בצונאמי של האשמות וגינויים. תקשורתית והסברתית - שניהם, דנון ואקוניס, שותקים. לא שומעים מהם ולא רואים אותם.
מה שמדהים שלמשלחת באו"ם ולקונסוליה הכללית אין דוברים רשמיים ופעילים. זהו מצב חסר תקדים, ואני אומר זאת כמי שמדווח כשלושה עשורים באופן עקבי ושיטתי על פעולותיהם של השגריר והמשלחת ושל הקונסול הכללי.
גם הדובר שכיהן בקונסוליה הכללית בתקופת אסף זמיר, דאג וטרח במיוחד להסתיר את קיומה של הקונסוליה - והצליח. לאחר כמעט שנתיים בתפקיד, אסף זמיר התפטר ופוטר בעקבות דברים שהשמיע נגד הממשלה בפגישה עם תורמים יהודיים.
לא זכורה ולא היתה תקופה של צורך, הכרח, נחיצות יתרה בהסברה כמו בחודשים האחרונים ובמיוחד לדחות, להפריך, לסתור את האשמות נגד ישראל המציפות את אמצעי התקשורת בארצות הברית ובארצות מערביות, ומהדהדות מבירות של מדינות ידידותיות. שתי הנציגויות של ישראל בכרך העולמי כמו ניו יורק והעומדים בראשן - שותקים.
התרעות פיקוד העורף