בישראל, הביטוי “לעולם לא עוד” קיבל משמעות של התחייבות להגנה על העם היהודי בכל מחיר – לעולם לא להיות עוד חסרי אונים. ברבות השנים הושמעה ביקורת על כך שהביטוי נותר סיסמה ריקה, ולנוכח ההתנהלות הנוכחית מול חמאס, שמרעיב את החטופים הישראלים, נראה שהביקורת מוצדקת.
תגובות אלה, המעידות על עומק השסע בחברה העזתית ועל הבוז שבקרבה כלפי הנהגת חמאס, מאששות את החשש הישראלי, שמה שמתרחש בעזה הוא פעולה מכוונת של התעללות בחטופים והרעבתם במטרה להפעיל טרור פסיכולוגי על הממשלה ועל הציבור בישראל.
זה חודשים טוענים גורמים ביטחוניים ופרשנים בישראל כי אין רעב ברצועת עזה. קיימות מגבלות, וישנם אזורים שבהם קשה להשיג מזון ראוי, אבל אין מחסור קריטי במזון. שיירות הסיוע ההומניטרי שנשלחות לרצועה נבזזות בידי חמושים של חמאס, או מקורבים לו, ובחלק מהמקרים חמאס מבצע חלוקה סלקטיבית של המזון שעליו השתלט, על פי נאמנות פוליטית, או מוכר אותו במחירים מופקעים.
המטרה של חמאס ברורה. הוא מבקש לייצר תחושת מצוקה הומניטרית שתתורגם ללחץ בינלאומי על ישראל, וגם ללחוץ על הציבור הישראלי באמצעות הרעבת החטופים. חמאס מבצע את הזוועה באמתלה של “שוויון בתנאים”. אלא שאין כאן שום שוויון, כי אם שימוש מושכל, קר ומחושב בכלי מלחמה שמבוסס על סבל אנושי. על ממשלת ישראל להשיב לכך באמצעים צבאיים ותודעתיים.
המצב שבו חמאס מרעיב חטופים במכוון, בעוד ישראל ממשיכה לפעול על פי כללי אמנת ז’נבה, אינו יכול להימשך. זהו מצב שמערער את המוסר, פוגע בכוח ההרתעה ויוצר עיוות עמוק בתודעה הלאומית. עלינו להזכיר לעצמנו, יום־יום, מי הפושע ומי הקורבן – ולפעול בהתאם.
התרעות פיקוד העורף