בממשלת ישראל מכהנות שש נשים. הייתי מצפה מהן להשמיע את קולן כמייצגות את קולן של נשות ישראל, אך גם את קולו של העם. אך נשות הממשלה שותקות בכל הנוגע לרווחתן ולחייהן של נשים בישראל. הנשים שנבחרו כדי להילחם למעננו מפקירות אותנו בשדה הקרב.
אך אף גורם שאמון על ביטחונן לא ניסה למנוע את האסון שהתרגש על משפחתן. נשות הממשלה לא מגיעות לניחום אבלים בחברה הערבית, ולא נראה שהן מתעניינות במה שקורה שם או מנסות ליצור שינוי במציאות העגומה.
אילו נהג הסעות או המורה בכיתה של בנותיהן היו חשודים באונס, האם אותן שרות היו עוברות גם על כך בשתיקה? האם היו נוהגות בשוויון נפש? האם היו תומכות בהמשך העסקתו? אני בספק.
נשות הממשלה תומכות בחוק השתמטות חרדים מהצבא, בימים שבהם מדינת ישראל מתעוררת מדי יום כמעט לצמד המילים “הותר לפרסום”, ומזדעזעת. נשות הממשלה מונעות שוויון בנטל, רק כדי שהן יוכלו להמשיך לשבת בממשלה שלא עושה דבר למען נשים, רק פוגעת בהן.
הגיע הזמן להכיר בעובדות: שרות הממשלה משרתות את עצמן בלבד, ולא את העם. הן דואגות למקורביהן. חלקן הגיעו לשם אחרי שריון שמטרתו קידום נשים, אבל הן לא מגינות על נשים, רק על עצמן.
התרעות פיקוד העורף