אומנם עדיין לא הוקמה ועדת חקירה לחקור את כישלון ה־7 באוקטובר, וספק אם תוקם כזו. אבל עצרו שנייה. עצרו לרגע. כן, גם אלה שהולכים כעיוורים אחרי המנהיג וגם אלה שמתנגדים לו. הגענו לאסון 7 באוקטובר ממספר סיבות טקטיות, חוסר הבנה של המציאות המשתנה, קיבעון מחשבתי… אבל הדבר הקשה והחמור היה חוסר היכולת לנהל שיח מקצועי.
בנימין נתניהו לא מוכן לשמוע דעות שמאתגרות אותו. הוא מעדיף סביבו אנשים קטנים, חלשים, חנפנים לו ולאשתו, ועושי דברם. בסביבה כזאת, כל איש צבא או מערכת הביטחון מיישר קו עם הדעה שרווחת בחדר הישיבות.
וכשאין דיון אמיתי — יש קונספציה שהולכת וגדלה. היא יכולה לצמוח מלמטה, והיא יכולה להגיע מלמעלה. אבל ברגע שאין שיח מפרה, ויכוח מקצועי עם דעות חלוקות — הקונספציה גדלה כמו בצק שתופח על שמריו. כך היה באסון מירון, כך היה בטיפול באוהל של חיזבאללה בהר דב, כך קרה בעצירת הסיוע בהיקפים גדולים לעזה.
כיבוש עזה הוא המהלך הראשון להקמת ההתיישבות הישראלית בעזה. סיפור הכנעת חמאס והפעלת לחץ לשחרור החטופים — כך זה נראה כרגע — הוא סיפור הכיסוי. בצה״ל יודעים זאת ומבינים זאת היטב.
הרמטכ״ל הגיע אתמול עם תוכניות מסודרות לישיבת המטבחון, שהפכה לסוג של שימוע לפני פיטורים. כל ההכנות ל"זובור" שהכינו ליועצת המשפטית יממה קודם לכן — נפלו על ראשו של זמיר, לאחר שהיועצת לא נתנה לממשלה את התענוג המפוקפק.
התוכנית של הרמטכ״ל כללה את האופן שבו ניתן להתקדם בלחימה ולהגביר את הלחץ על חמאס. מול עיניו של הרמטכ״ל, רא״ל אייל זמיר, וסגל הפיקוד הבכיר עומדים כרגע שני עקרונות מרכזיים: המחויבות להשבת כחמישים מהחטופים, ושמירה על לוחמי צה״ל המתמרנים בלחימה.
תוכנית צה״ל אמנם כוללת התקדמות איטית, קצת מסורבלת, אך זהירה ומקצועית. היא נגזרת של מצבו של צה״ל, מצבה של החברה הישראלית, וכן מצבם של החטופים הגוססים למוות מרעב. כשראש הממשלה בנימין נתניהו פוגע ברמטכ״ל — הוא לא פוגע רק באייל זמיר. הוא פוגע בכל חיילי צה״ל שרא״ל אייל זמיר הוא מפקדם.
אתמול אמר גורם צבאי, כשנשאל על הקמפיין שמתנהל נגד הרמטכ״ל: "הפעם זה כבר לא יעבור ציבורית. העם לא כל כך מטומטם. התפקיד של הרמטכ״ל הוא להציג את התוכניות ואת הערכת המחיר של כל פעולה צבאית. זה תפקידו כדרג מקצועי, והוא מחויב להציג זאת".
הבעיה היא שנתניהו לא מוכן שימשכו לו בדש מעילו. הוא מעדיף סביבו גמדים קטנים, פחות מאתגרים. צה״ל כעת נשלח לשולחן השרטוט להכין את כיבוש עזה. את המחיר — כולם ישלמו. והוא יהיה כואב מנשוא. מעניין רק את מי יאשימו בכישלון הידוע מראש?
התרעות פיקוד העורף