למחרת הם המשיכו ופרסמו ריאיון עם יהודייה איטלקייה מאוניברסיטה ברומא, אנה פוֹאָה, שתומכת בלהט בטענה שישראל פושעת, אבל הוסיפו גם ריאיון עם יהודייה איטלקייה אצילית, הסנאטורית ליליאנה סֶגְרֶה, ניצולת שואה.
בין היתר אמרה ליליאנה סֶגְרֶה: “השימוש המופרז בביטוי ‘רצח עם' שנעשה מהיום הראשון, ההתענגות, ההתעקשות ההיסטרית לכפות אותו על מי שלא מסכים איתו, ובראש ובראשונה על כל היהודים, זהו מצב חולני, וכפי שמזהיר גרוסמן, נובע מ'רגשות אנטישמיים', אולי אפילו לא מודעים. ברור שיש כאן תת־טקסט מהסוג הזה: ‘עייפתם אותנו במשך עשרות שנים עם יום הזיכרון לשואה? עכשיו אנחנו נוקמים וצורחים לכם בפרצוף ‘רצח עם! רצח עם! רצח עם!'".
היו הרבה טוקבקים. יותר מכרגיל, האיטלקים לא מגיבים כל כך הרבה כמו הישראלים. לריאיון עם גרוסמן היו כ־500 תגובות. לריאיון עם אנה פוֹאָה היו כ־100 תגובות, ולריאיון עם ליליאנה סֶגְרֶה ממש חריג: מעל 1.25K תגובות.
קראתי כמה מהן. בדרך כלל אנטי־ישראליות (“לה רפובליקה" ידוע כעיתון שמאלני עם קהל קוראים שמאלני). עם זאת, אחת התגובות הייתה מעניינת במיוחד: “גרוסמן, סֶגְרֶה, פוֹאָה הם אנשים חכמים ומשכילים. מישהו יכול להסביר לי מדוע הם מציגים את עצמם כ'יהודים'? מה זה אומר להיות יהודי? האם זו דת, רוחניות, גזע? או שמא מדובר פשוט בבני אדם ככל האחרים?".
יהודים הם בני אדם ככל האחרים? מעולם לא קראתי בעיתוני העולם רעיון כזה מהפכני.
התמונות האלה אינן רק צילומים שלו. הן סלפי של כל אחד מאיתנו. התמונות מראות לנו בבירור מה הם יעשו לכל אחד מאיתנו אם ניכנע והם ינצחו. זה מה שיקרה אם נסכים לכל מיני עסקאות, או אם נסכים עכשיו למדינה פלסטינית או לסוגי רעיונות מרמה כאלה שיכינו את המתקפה הבאה, ואת זו שלאחריה וזו שלאחריה.
תמונות כאלה מזכירות לנו שכאשר אנחנו אומרים "לעולם לא עוד", עלינו להתכוון לזה, ולא לומר זאת כאילו שזו תקווה ותפילה. “לעולם לא עוד" זו תוכנית עבודה. זו תוכנית הישרדות. ולכן עלינו לומר לעצמנו שוב ושוב, כי אנחנו שוכחים: "לעולם לא עוד" זה: "לעולם, לעולם, לעולם לא עוד".
הוא תקף את הדמוקרטיה בכל מיני צורות, ונטף לעג בכל מיני סגנונות לשיטה הדמוקרטית ולמנהיגים הנבחרים. לטענתו, “אנחנו נמצאים במצב שבו אדם אחד, או משפחה אחת", כך בלשונו, “רוצה לעשות ככל העולה על רוחה רק משום שהיא נבחרה".
המראיינים לא שאלו: “ומה עוצר כרגע את מערכת המשפט לעשות ככל העולה על רוחה? ישראלים רבים חושבים שזה בדיוק מה שמערכת המשפט הישראלית עושה".
לדבריו של לדור, יש צורך בבלמים שימנעו מהממשלה לחוקק חוקים הסותרים את “עקרונות הדמוקרטיה". אך הוא לא נשאל מה מונע זאת מבית המשפט עצמו.
קובן אומנם העיר שאולי מערכת המשפט נגועה ביוהרה ובכוחנות, אך לדבריו של לדור, אם שופטים ויועצים משפטיים ייבחרו על ידי הממשלה, “כל אחד מהם יהיה יס־מן", אני מצטט אותו: “ואם הוא לא יהיה יס־מן הוא יעוף".
הוא לא מאמין במשפטן שאינו נשלט על ידו, אבל הרי במערכת המשפט כיום, תחת ההרכב האנושי והמעמדי הנוכחי, מי שאינו יס־מן של המערכת המשפטית הזו, מלכתחילה אינו נבחר, ובוודאי לא מקודם. רבים חשים שלשופטים יש תחושת פחד, מה שאני קורא “בַּעַת חֶבְרֶ׳ה", כי הם חיים במערכת שאין בה חירות מחשבתית, ויש צורך להפגין התיישרות מוחלטת עם רוח המערכת. המראיינים לא הקשו על לדור בשאלה הפשוטה הזאת?
התרעות פיקוד העורף