לחם וזעזועים | נתן זהבי

מעבר לגדר הבסיס הצטופפה חבורת ילדים עזתים רזים, לבושים בלויי סחבות, מלוכלכים, שלא הפסיקו להתחנן בצעקות לאוכל. לכמה מהשומרים המשועממים עלה רעיון "מבריק": הם הלכו למטבח הבסיס הסמוך והביאו כמה שקיות ניילון עם לחם פרוס. ברוב גאוניותם השליכו מדי פעם פרוסה והימרו מי מבין הילדים יצליח לתפוס את הפרוסה ולאכול אותה.

אני רואה את התמונה כמו היה זה אתמול, חבורת ילדים רעבים מתנפלים על הפרוסה, ומהצד השני חבורת חיילים לובשי מדי צה״ל מהמרת מי מבין הילדים ישתלט על הפרוסה. ניסיונות ההשתלטות היו מלווים במכות ובצעקות, והמנצח מבין הילדים זכה למחיאות כפיים. הזוכה מבין החיילים זכה לצל"ש מחבריו, שהמשיכו להשליך פרוסות לחם ולהמר.

בימים אלו אנו עדים להתנפלות ההמונים על הסיוע ההומניטרי. החזקים זוכים, החלשים נמצאים מאחור. ילדים וזקנים נשארים אחרי החלוקה רעבים, עיניהם מביטות במבט מלא קנאה וסבל באלו שהצליחו לתפוס קופסאות שימורים, שק קמח או מארז בקבוקי מים.

לנגד עיניי תמונותיהם של אביתר דוד ורום ברסלבסקי, נראים כמו שלדים־גוויות שבקושי עומדות על הרגליים. מבטם הכבוי אומר הכל, הם עלולים למות כל יום מרעב בזמן ששוביהם נהנים מארוחות דשנות שהגיעו אליהם באמצעות הסיוע ההומניטרי.

הוא מקדיש את ישיבת הממשלה בתחילת השבוע לסידורי האבטחה לאשתו ושני בניו, החוששים שהזקנים מקפלן יתנקשו בחייהם. נושא הדחת היועמ״שית וסידורי האבטחה היו יותר חשובים מנושא החטופים, הנמקים במנהרות חמאס.

חברי הכנסת ושרי הממשלה יצאו לפגרה ארוכה כהרגלם בחודשי הקיץ. הם טסים לחו"ל כביכול למטרות עבודה, וזה הפך לבדיחה גרועה.

העיתונאי אורי משגב, שעוקב אחרי הנסיעות שלהם, קורע להם את הצורה בטקסטים חריפים ברשתות החברתיות ובעיתון "הארץ", אבל זה לא מזיז להם. צילומי השרים וחברי הכנסת כשהם זוללים וסובאים במסעדות פאר בארץ ובחו"ל מנקרי עיניים ומעוררים חלחלה כשרואים את החטופים בשארית כוחותיהם, גוועים ברעב ועלולים למות בכל יום על פי דעת מומחי הרפואה.

אם רק היה מישהו אמיץ, שהיה עולה על גג הכנסת, מוריד את דגל ישראל ומניף דגל ענק שחור עם תמונותיהם הקשות לצפייה של רום ברסלבסקי ואביתר דוד. הייתי עושה את זה בשמחה מהולה בהרבה עצב, אבל אני כבר בקושי מטפס עשר מדרגות, אז לטפס לגג הכנסת בטוח שלא אוכל.

עסקתי הרבה בזקנים הבודדים, שמתים בדירתם מחום, קור או רעב, עד שהם מצחינים ומישהו מהשכנים מזעיק את מד״א והמשטרה.

כמעט לא היה יום שבו לא פניתי להורים ולנהגים והפצרתי בהם לבדוק את מכוניתם היטב לפני שהם נועלים אותה, כדי לוודא שלא נשאר ברכב תינוק או ילד. בימי הקיץ התרעתי יום־יום שיש לפקוח עיניים ולא להסיר מבט מילדים הנמצאים בבריכה, בג'קוזי או באמבטיה, מחשש שחוסר תשומת לב עלול לגרום לטביעתם.

הנושא הנוסף שעסקתי בו יום־יום הוא תאונות עבודה שגורמות למותם של פועלים. רבות מהן היה ניתן למנוע, אם רק היה פיקוח רציני באתרי הבנייה הרבים בכל רחבי הארץ.

והנה, רק ביום שלישי ננעלו ברכב בראשון לציון שני ילדים בני 6 ו־10, שחולצו והועברו לקבלת טיפול רפואי. בנוסף, פועל בניין בן 36 נפל מגג היכל התרבות בתל אביב ונהרג.

אני מניח שלא תתקשו להבין איך מתחברות מילות השיר למה שמתרחש בעצם הימים האלו בחברה הישראלית. אני מפרסם אותו שוב בין היתר בשל מותו הטרגי של אלון. שם השיר: ״תגנוב״.