אבל היא הודיעה קבל עם ודיירי אגם הדרעק, ערימה של קבוקים מרשרשים במוסד שעבר זמנו ובטל קורבנו – "אלוהים נפקד עשר דקות ב־7 באוקטובר". זהו, ככה סתם, הוא נעדר 10 דקות בלבד, לא 22 חודשים במלחמה הזו, לא שש שנים בשואה, לא שבעה חודשים במלחמת העצמאות ובמאורעות לפניה, לא במלחמת יום כיפור. לא באסון מירון, לא כל יום, חודש ושנה שמתים כאן 360 בני אדם, כולל פעוטות בתאונות דרכים. אלוהים של דיסטל, רק שלה, רק היא מתקשרת איתו, נעדר רק עשר דקות.
גם עכשיו הוא נופש באיזה אי קסום, או מצלם את עצמו לאינסטגרם, כמו האלי ברי, שמין־זאמאן הכתרתי אותה כאלוהים שלי. כמו אלוהים של דיסטל, היא לא יודעת שאני מעריץ.
ההבלים והשטויות של דיסטל והבאבא־בובות שלקחו על אלוהים קושאן, החזירו אצלי לתחייה את המושג דגנרט. התרגום של המילה הלועזית במילונים: "מי שמידרדר מבחינה נפשית או מוסרית, מנוון, טיפש לא חכם". אלה לא רק דיסטל, הבאבא־בובות ודיירי אגם הדרעק, שהם דגנרטים – זה כולנו, כל העם הזה, כל הכתות שיש פה, כל הימין, שמאל, ציונים דתיים, חניוקים, ערבים וחסרי דת. כ־ו־ל־נ־ו.
הקורונה הכניסה לחיינו מושג רפואי, אפידמיה. חשבנו שהחלמנו מהמגיפה, אבל אנחנו עם וגזע שלוקה בטפשת נגיפית־אפידמית. אין הסבר הגיוני אחר למציאות החולה שקיימת כאן כבר 22 חודשים. אגם הדרעק והבאבא־בובות זה סימפטום מייצג ומחטיא עם שלם, שקורא לעצמו העם הנבחר, אור לגויים וכל מיני שטויות על גבול רפיון שכלי, ניוון מוסרי והשמדת ערך של מה שפעם הייתה המדינ'ע שלנו – וכיום היא אוסף של דגנרטים בשטייטל פרימיטיבי, שמתנהל לפי תורות של עשרות קאסטות.
לא תורת משה חס וחולילה, שנכתבה לפי אגדות עם פופולריות, במשך 40 יום ולילה. אלא תורות שבעל פה, פרשנות של אלפי באבא־בובות, שיש להם ציבור חסידים ומאמינים, כפי שהיה לכומר ג'ים ג'ונס, מייסד כת "מקדש העם".
בנובמבר 1978 אסף הכומר המתחזה את מאמיניו, הטיף וגרם במישרין למותם של 909 בגירים ו־278 ילדים ותינוקות. אלה שלא רצו לשאוף ציאניד, נורו בידי השומרים. ג'ונס, כמו כל קדוש בעיני עצמו, ניסה להימלט מזירת הטבח, אך נורה למוות בידי השומרים ו/או ניצולים. נסיבות חיסולו מעולם לא נודעו.
אנחנו עוד לא שם, אבל כבר עלינו על הנתיב, בציפייה למשיח בן דוד, שאו־טו־טו מגיע לביקור. אם יתעכב בדרך בגלל ירי של חמאס ו/או מחבלים מחמולות אחרות, יש אומרים שיגיע לחנוכת התנחלות בת שבע. היידעלך אוהבים את דוביד'ל, שחמד את רעייתו של אוריה החיתי, ושלח אותו למות בקרב. זה הקדוש שלנו, כן? לאורו ונרו נחיה וגם נמות, כמובן, כי אין כאן דרך אחרת, חוץ מטוב למות בעד ארצנו. מתים בשביל אדמה. לא כולם כמובן, כי יש קדוישים שהם חניוקים, להם אנחנו נותנים פטור מלמות בקרב. הם מספרים לנו שככה אלוהים שלהם רוצה.
נכון לעכשיו, העזתים יכולים רק להגר לים, כי שום מדינה נורמלית לא מעוניינת בסחורה הזו. יש למדינות האלה מספיק עראברים ומוסלמים משלהם. גם דונלד טראמפ, הנכד של פרידריך הגרמני, עוד לא הסכים לקלוט מחבל ו/או משת"פ אחד. הוא רק מתווך שמציע את הסחורה לאומות אחרות. הוא מקבל ברקס. הן מוכנות לתת לו את הסחורה שבשטחן, אפילו לשלם בשביל זה. אז נכון שהוא מכור לכסף, אבל הוא אינו טיפש.
הרמטכ"ל אייל זמיר דאג לשתף את הציבור בזרזיפי מידע, שלפיהם כל דרכי הפעולה האפשריות בעזה בלחימה ע־צ־י־מ־ה של חמש אוגדות מתמרנות, יתבטאו בעשרות הרוגים ומאות פצועים. זה פייק ניוז. אבל איני יכול לכעוס על רא"ל זמיר. בשבילי הוא הילד ההולנדי עם האצבע בסכר, מול כנופיית הדגנרטים שמוכנה להקריב כל דבר שזז בשביל להכין את עזה לביאת המשיח. הדגנרטים מוכנים לשקר, להונות, לרמות ומה לא, כדי לספר לנו שהם דואגים ליישובי העוטף, שמחבלים לא ישחטו אותם שוב. כמו שהם דאגו לעוטף ב־25 השנים האחרונות, כך הם דואגים לו גם עכשיו.
אז יהיו מאות הרוגים ואלפי פצועים במערכה בתוך מלחמה שתימשך כחצי שנה, עם שאיפה לשנה ל־פ־ח־ו־ת כדי שאבי האומה יבצר את שלטונו עד הבחירות, או גם שנה לאחריהן. אבי האומה, כידוע, לא משלם מחיר אישי, הילד"ז במיאמי, אבנר היכנשהו אבל לא במדים ולא במלחמה. דוגמה אישית זה פארש של מנהיגים בעת הזו, זה היה פעם מזמן, כשהייתה כאן מדינה וקראו לה בסאב־טקסט "כל העם צבא". בנימין נתניהו קורא לזה בסאב־טקסט: תמותו ותיפצעו בשבילי. ככה אני אוהב את זה. והעם, אסופת הדגנרטים, משפיל ראש ושולח בניו למות בעזה.
התחילה כאן בדיחה עצובה אצל סמוצ'קנע גרנד־מייזר ופיתהמר בן גביר להאדיר כל חלל בעזה כגיבור ישראל. נסיבות נפילתו אינן מעניינות את שני הדגנרטים האלה. גם אם נפל חלל בתאונה מבצעית, דו"צ, תאונת דרכים, פקודות בלתי חוקיות של מפקדים, ציוד לקוי, שחיקה אנושית, הכל מכל.
אז הם ושותפיהם למחיקת הערך של המדינה וההיסטוריה הציונית שלה, לקחו ברוע לב את 12 גיבורי ישראל בתש"ח, ואלפי אחרים שזכו לקבל במותם וחייהם את עיטורי הגבורה, העוז והמופת מאז הקמת המדינה. הדגנרטים מעלימים כאן מעשי גבורה של יהודה קן דרור הי"ד במבצע סיני, הלוחמים בגבעת התחמושת בששת הימים, גיבורי מלחמת יום כיפור, גיבורי לבנון הראשונה והשנייה, כמו רס"ן אורי קליין הי"ד, שנשכב על רימון כדי להציל את חייהם של פקודיו. או נתן אלבז ז"ל, עולה חדש ממרוקו, שלקראת מסדר חגיגי, הכניס רימוני יד לתוך ארגזים, פרק נצרה בטעות ונשכב על הרימון, כדי להציל את חבריו.
ההיסטוריה המדממת של גיבורים בשירות צבאי וביטחוני, משטרתי, שב"כ ומוסד, מלאה בגיבורי־על. אבל כדי להגדיר אותם ככאלה, הוקמו ועדות מיוחדות שהעניקו להם צל"שים על פועלם והקרבת חייהם. אלה לא היו ערימת דגנרטים בראשות אבי האומה, קצין ולוחם בסיירת מטכ"ל, שנגרר אחרי סמוצ'קנע ובן גביר, ומחטיא בשימוש בשתי המילים הקדושות האלה, גיבור ישראל, את כל הכוח הלוחם בעזה.
חובה לזכור שבכל המלחמות עד עכשיו, נלחמנו במדינות, עכשיו בכנופיות. למעט המלחמה באיראן, שנמשכה 13־12 יום, שבה לחמו צוותי אוויר באיראן, לוחמי צה"ל, לוחמי מוסד, אנחנו בקרב התשה מול כנופיות, זה המצב ואין אחר.
אגב, אני בספק אם ערימת הדגנרטים בגועליצייה תתיר לכל ועדה להעניק צל"שים לטייסי חיל האוויר על פעילותם באיראן. טייס משול לבוגד אצל הדגנרטים, הנבחרים וחסידיהם, לא מתאים להם הקטע הזה.
אני כבר רואה את העימותים באשפה 14 אם וכאשר יוצגו מועמדים מבין הטייסים. באשפתון הזה, ינון מגל, שמעון ריקלין, יעקב ברדוגו, איתמר פליישמן, אראל סג"ל, ערימת הביטחוניסטים ושאר חברי הערימה הפסאודו־טיפשורתית הזו ימצאו פגמים בפעילות הטייסים.
יספרו לנו מידעים חסויים, סוד כמוס מהפרה והסוס שרק הם יודעים, שלפיו הטייסים לא עשו כלום, אולי רק הורידו את הנ"מ האיראני בהכוונה של בנות הברית שהדמימו את השמיים באיראן, ועוד קצת טיסות דאווין בשמי טהרן, וזהו. הרי את המוזיקה הזו אני שומע מאז רצח יצחק רבין. זה לא מוצרט ולא שוברט, אבל באשפתון מתייחסים למוזיקה הזו כאל מוזיקה קלאסית.
נו, בסדר, זה כבר מים ביד. 22 חודשי לחימה כבר עשו את רוב הנזק. מדינות שתומכות במדינה פלסטינית, לא ישנו את הכיוון בעתיד. אז אולי זה לא יקרה בספטמבר, כי במועצת הביטחון יש לטראמפ וטו – אבל חשוב לזכור ב־20 בינואר 2029, הג'ינג'י היסטוריה. זהו, נגמר. שלוש שנים וארבעה חודשים, זה כלום זמן בראייה מדינית.
# אריה דרעי מקצר את חופשתו כדי להיות נוכח בקיבינימט של הביטחוני. הוא תומך בעמדת הרמטכ"ל בסוגיית כיבוש עזה, כי רק חילונים וחובשי כיפות נלחמים שם ב־99% מהכוח. הוא מתנגד לעמדת הרמטכ"ל על סיום הבטלה וההתעלקות של החניוקים, שפוחדים נורא ממלחמות ולא רוצים להתגייס. הוא מזהיר את אנשיו מפני ריפיון שיתבטא בגיוס, חס וחלילה.
נהפוך הוא, לא הלוחמים נושאים בעול, לדעתו ותפיסתו, אלא רק עולם התורה נושא בעול. הוא מצהיר על זה, אז איזה אריה נעדיף? זה שיכול להציל ממוות ונכות את לוחמינו, או דגנרט נהנתן שרוצה להנציח את הבערות, הבורות, אנטי־ציונות, שרלטנות, גזענות והתעמרות – בשם התוירה הקדושה שלו, רק שלו, כי יש לנו בלי העין הרע מאות תורות.
# ה־FBI מתריע כי כ־70% מפשעי השנאה על רקע דתי בארה"ב בשנת 2024 היו נגד יהודים. באמת שחבל, אבל בעקבות העלייה החדה באנטישמיות, עלול להיות כאן גל עלייה לכתריאליבק'ה.
דבר ראשון, אין מקום בשבילם, יש חוסר ב־50 אלף יחידות דיור. הם הרי לא יגיעו כולם לנגב הצחיח ולערבה. גם לא לגליל. דבר שני, מה תהיה תרומתם של העולים האלה? האם זה כולל חרדים? חסרים לנו עוד משתמטים, אז צריך לייבא?
דבר שלישי, האם בתקציב הזעום והמוטה שלנו יש לנו מספיק מימון למאות אלפי סלי קליטה? הרי אנחנו חיים ממיסים, שרק חלק מאיתנו משלם. אם יקנו העולים 50 אלף מכוניות ללא מיסוי, על מי ייפול התיק של הפערים בהכנסות ממיסוי? על הפלבאים שנולדו כאן, אבל אין להם כיפות ושטריימלים. מה לעשות, קינדערלך, זה מה יש.
# בועז ביסמוט, דגנרט שמתחפש למבין בביטחון, צייץ איזו שטות על גבול הכסילות. "הצבא והתורה הולכים יחד, כתף אל כתף. האחת מחזקת את השני. מברך את חטיבת החשמונאים שסיימה היום מסלול".
כן, הוא גאון ממה נשתנה. אז לעובדות שמאכער כמוהו לא מפרסם. בקושי רב גדוד בסד"כ חלקי נורא, נורא, נורא, סיים מסלול הכשרה. צבא ותורה הולכים יחד בציונות הדתית מקדמת דנא – לא עם החניוקים, מאז ימי בן־גוריון ובגין. כבית"רי בכאילו, מאכער כמו ביסמוט היה חייב לדעת את זה, גם אם הוא רק זמר במסיכה בוועדת החוץ והביטחון. החניוקים הם עלוקות, נקודה. עדיין איני מבין את התחזקותו של ביסמוט בדת. מאחר שאני מכיר אותו עשרות שנים, אז באפשרותי לומר בביטחון: דתי, הוא מעולם, אבל מעולם, לא היה.
# ראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ', שיגר מכתב פושר ועדין אל אבי האומה וסמוצ'קנע. דנילוביץ' פועה בקול נמוך על מצבו של המרכז הרפואי סורוקה. האגף הכירורגי הושמד ביוני האחרון, חסרים 40% מחדרי הניתוח, 40% מחדרי האשפוז – במרכז הרפואי היחיד בנגב, שמשרת לפחות כ־700 אלף תושבים. כבר לפני חודש הודיעו למנהלי סורוקה, שאם הם חפצים לשקם את בית החולים, כדאי שייצאו לעוילם־גוילם לקושש תרומות. במקום להשבית את המרכז הרפואי, הם נדמו.
ועכשיו דנילוביץ' פועה לעזרה מגועליציית הדגנרטים. אין לסמוצ'קנע געלט קוידש, הוא מקצה 3 מיליארד לעזה, עשרות מיליארדים ליו"ש, כולל מילוי של הפוזמק הקדוש של אורית סטרוק, האחראית על התיישבות כפרית לחובשי כיפות, שתומכים בשניהם. בקריית שמונה ומטולה מציעים כ־60 אלף שקל כמענק, לכל מתנחל בשתי הערים האלה. סמוצ'קנע יודע את זה מהבית. אחיו תושב מטולה, אח נוסף מתעניין במעבר למושבה, וגרעין חרד"לי כבר מסתובב בשטח יותר מדי זמן. הלהקה הזו לא הולכת לקושש תרומות, יש להם מימון מהבית, כן?
לכן אדון דנילוביץ' חייב לדאוג לתושבים שלו ולתושבי הנגב. לקצוב לערימת הדגנרטים שמתחזה כמושלת, 72 שעות מיום ראשון. אם לא יגיע געלט קוידש, ייסגרו כל דרכי הגישה לבאר שבע. כי על פי הספרות, דגנרטים מבינים רק שפה אחת – כוח. מכתבים זה לחלשים.
# הרבנות הראשית מסרבת לפתוח את ההרשמה למבחני הסמכה לרבנות, בגלל פסיקת בג"ץ שמתירה לנשים להיבחן ולהיות מוסמכות כרבניות. שוד ושבר של המוסד הפרימיטיבי, חשוך, נבער, גזעני. אישה תהיה רעבעצן? תיקח מקום עבודה שלנו? שרובנו מתבטלים בו כבר שמונה עשורים, וממנים את המקורבים לנו, אחינו, ילדינו הקדוישים למשרות נוחות שהממון בצידן? נשים זה רק רחם לרבייה, לעבודה כדי לחנך ילדים ולפרנס בעל שמתבטל על הסטנדר. הן לא יכולות לשבת בדין תורה. הבאבא־בובות יאבדו את היכולת לבלוע, אם זה יקרה. אסון, יידעלך, אסון מתרגש עלינו.
# קצין חיל המשטרה הצבאית הראשי הורה להקים דסק של מודיעין ייעודי, שיסייע ללכידת חניוקים עריקים. בנוסף, יוקמו מתקני כליאה עם מדריכי כלואים שהם בני תורה, כמובן. אז כל חבוש ועציר לפני משפט, יהיו פטורים מלהצדיע למד"כ, למשל. ברור שלא יהיו שם חיילות, זה רק לפשוטי העם, חילונים ודתיים.
כליאה לחניוקים זה בכאילו. יהיה מזון משובח, מקוואות, בתי כנסת ובתי מדרש. אוקצור, קלאב־מד חרדי. אגב, יש אוכלוסייה של כ־58 אלף עריקים בגילי 26־18. איני מכיר כלא צבאי ו/או אזרחי בארץ שיכול להכיל אפילו 5% מהכמות הזו בתנאי דה־לוקס, אבל כצעד טקטי במלחמה נגד העריקים זה נחמד.
סתם מספר: מינואר ועד יולי נעצרו בנתב"ג 118 עריקים, על עוד 84 נאסרה היציאה מהארץ. אגב, הנה תרומתי הצנועה למודיעין של מ"צ, אף שאני אלרגי לחיל הזה. ב־19 באוגוסט יתקיים מופע של שמוליק סוכות ויידל ורדיגר עם התזמורת הפילהרמונית. פתיחת השערים ב־23:00, תחילת השואו ב־23:30. אני משוכנע שיהיו שם חניוקים לרוב. באולם המרכזי יש 3,104 מושבים. ייתכן שבין הקרואים יהיו גם נשים, זוגות או אמהות ובנות. אבל סביר להניח שיהיו שם לפחות אלף חייבי גיוס בגילי 26־18. ציד מוצלח ללוכדי העריקים. אל תודו לי, בשבילי זו זכות לתת שירות.
# גועליציית האפסים סיכמה עם חברי קהילת ניר עוז, כ־400 חברים, על מימון בסך כ־430 מיליון שקל לשיקום הקיבוץ. המימון מותנה באיסוף תרומות של שורדי הטבח, בסך 45 מיליון שקל. בניר עוז נרצחו, נשחטו ונחטפו 100 חברים ותושבים, רבע מאוכלוסיית הקיבוץ. חלק מהחטופים טרם הוחזרו, הקהילה מרוסקת. אבל המדינ'ע רוצה שיקוששו תרומות, שילמדו בדרך הקשה מה זה גמ"ח קוידש, אם הם רוצים בית לחזור אליו. מעניין כמה כסף ומתי מקבלים אותו ביישובים ביו"ש או אצל החניוקים, כאשר הבית נחרב במלחמה.
# שלמה קרעי, קבוק ודגנרט, שולח את עובדי משרד התקשורת להילחם את מלחמותיו ביועמ"שית גלי בהרב מיארה. "הנחיתי את העובדים כי כל ייעוץ מטעם היועמ"ש לשעבר, בטל מעיקרו ומשולל תוקף". מטעם איזה חוק הוא החליט, רק הוא ואלוהיו יודעים.
אם דיירת באגם הדרעק, כמו טלי גוטליב, יכולה לצרוח על משפחות החטופים "תשתקו!!!", אין לנו תקומה, תם הטקס. אם שמחה רוטמן, טיפוס שהסתפק בשירות צבאי איכותי של 13 חודשים, כמשגיח כשרות, אומר שלא טוב לצפות בסרטוני החטופים, הלך עלינו, כי איבדנו את הדרך. השתלטו עלינו דגנרטים עם חסינות, שמתעללים בנו, הפלבאים הדגנרטים.
אם הילד"ז של כולנו גולה במיאמי, ופועל נגד לפחות חצי מהציבור בישראל, פוגע בכל שדרת הביטחון במדינ'ע, עולה לנו מיליונים לפנק אותו באבטחה – אז אנחנו סתם ערימה של קבוקים, כי אנחנו מרשים לזה לקרות, כל יום ויום. אם אמא שלו, מעורבת ל־כ־א־ו־ר־ה, כמובן, במינויים של רמטכ"לים, רשב"כים, רמס"דים ובכירים בשירות הציבורי, זה נגמר. עדיף לנו להתאשפז בגהה. לא במחלקה הסגורה, כי באמת קשוח שם. אבל במחלקה פתוחה זה יופי. דשא, מזנון, מועבט עם החברים – ובעיקר תרופות הרגעה – שלא מרגישים איתן כלום. מומלץ, גבירותיי ורבותיי. יש גם עובדות סוציאליות, פסיכולוגים ופסיכיאטרים, שפוגשים בך אחת ליום, אבל אתה מרחף ולא שומע וקולט כלום. באחריות.
אם בגועליציית הקבוקים, שמונה משרדי ממשלה הופקרו וניתנו לכל מי שבא לו בראש, לצד המשרד/ים שהוא מופקד עליהם, זו פשיטת רגל ניהולית. זו לא אזהרת רווח, או פנייה למינוי כונס ומנהל מיוחד, זה הסוף. לא יוצאים מזה. אז תחכו, תנו זמן לזמן.
התרעות פיקוד העורף